פסקי דין

בגלריה זו תמצאו תערוכה של פסקי דין והחלטות שיפוטיות שניתנו לטובת משרדנו ואשר מהוות מבחינתנו ציוני דרך חשובים וסיום מוצלח למאבק משפטי איתן..

 
 

עבדה נ' חגים נחלים - פיצויים בגין הפרת פטנט

 
 

כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל / ס.נשיא

בפני :

 

 

אברהם עבדה

באמצעות ב"כ עוה"ד עמיר פרידמן ושות'

 

                                                                                                                                התובע

בעניין:

נ ג ד

1. חגים נחלים שיווק בע"מ

2. חגים נחלים בע"מ

באמצעות ב"כ עוה"ד קנטור מירון רז ושות'

 

                                                                                                                            הנתבעות

 

       

 

פסק דין

 

 

א.         מהות התובענה

 

זוהי תובענה לקבלת פיצוי בסך של 500,000 ש"ח בגין הפרת הפטנט של התובע. בנוסף מתבקש פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים הגלומות בשרטוטים הנלווים לפטנט. לחילופין מתבקש ביהמ"ש לצוות על הנתבעות למסור חשבונות מלאים בכל אספקט הקשור להפרת הפטנט של התובע.

כמו כן ביהמ"ש מתבקש להוציא צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעות להמשיך בכל פעולה שיש בה להפר את הפטנט של התובע.

 

ב.         עובדות רלבנטיות

 

-          ביום 27.2.1995 הגיש התובע בקשה לרישום פטנט (להלן: "הפטנט"). החידוש בפטנט שלו הוא בפיתוח ילקוט  המאפשר שני שימושים  - גם נשיאה על הגב וגם גרירה באמצעות גלגלים וידית נשיאה (כך על פי ס' 5 לתצהירו של התובע, ס' 13 לסיכומי התובע וכן ר' החלטתו של רשם הפטנטים בנספח יד' לתצהירו של התובע).

-          הפטנט אושר לרישום ביום 1.2.1999, כאשר ההגנה על הפטנט חלה למפרע מיום הגשת הבקשה לרישום הפטנט, קרי, ה- 27.2.1995.

-          לטענת התובע, בתחילת חודש יוני הוא גילה כי חברת מודן מוכרת ומפיצה ילקוטים הדומים לילקוט נשוא בקשת הפטנט (להלן: "הילקוטים המפרים").

-          ביום 4.11.1999, רכשה הנתבעת 2 את זכויותיה של חברת מודן תעשיות (1983) בע"מ (להלן: "מודן") כך שהאחרונה הפסיקה את פעילותה ושם המותג "מודן" עבר לנתבעת 2 (הסכם שבין הצדדים יקרא להלן:  "הסכם הרכישה").

-          ביום 6.12.1999, הגיש התובע בקשה לתיקון תביעות הפטנט (להלן: "בקשת התיקון").  לבקשה זו הוגשו התנגדויות שבגינן עוכבו גם ההליכים בביהמ"ש באשר לתביעה הראשונה.

-          ביום 27.12.1999 ומבלי שידע על ההסכם בין הנתבעות לבין מודן (כך טוען התובע), הגיש התובע תובענה (ת.א. (ת"א) 3166/99) כנגד מודן  ואחרים, בגין הפרת הפטנט (להלן: "התביעה הראשונה").

-          ביום 16.4.2000, נכרת הסכם הרשאה (להלן: "הסכם ההרשאה") במסגרתו ניתנה לנתבעת 2 הרשאה זמנית לניצול הפטנט במהלך עונת הקיץ של שנת 2000. כפי שנאמר לעיל, התובע טוען כי הוא לא ידע בזמן החתימה על ההסכם כי הנתבעות רכשו את זכויותיה של מודן.

-          ביום 18.10.2004, אישר סגן רשם הפטנטים את בקשת התיקון לפטנט ודחה את ההתנגדויות לה.

-          באשר לתביעה הראשונה: עם חלק מהנתבעים הגיע התובע להסכמי פשרה ואילו כנגד מודן ניתן פס"ד לזכותו של התובע (ניתן ביום 31.12.2006, להלן: "פסה"ד הראשון"), שם קבעתי כדלקמן:

 

"למועד היום התייצב מר מנו לוי, שזומן כעד, ואשר היה בתפקיד בכיר במודן. לדבריו, המדובר בחברה שהפסיקה את פעילותה לפני כ- 6 שנים, והעבירה בצורה זו או אחרת את זכויותיה לחברה בשם חגים נחלים שיווק בע"מ. בתשובה לשאלת ביהמ"ש השיב מר לוי, שעו"ד אשד אינו מוכר לו.

ב"כ התובע הציג מכתב מתאריך 28/12/06 מעו"ד חנן זלינגר, ממנו עולה כי משנת 1999 הפסיקה מודן תעשיות (1983) בע"מ את פעילותה ושם המותג נעשה ע"י חברת חגים ונחלים בע"מ, שרכשה ממנה את הזכויות. עפ"י האמור במכתב, חברת מודן תעשיות אינה פעילה יותר ואין לה נכסים...

 ...קשה להתעלם מדברי מר לוי ומדברי עו"ד זלינגר שנמסר בעת הדיון ובסמוך לו, ולכן לטעמי אין צורך במסירות נוספות של כתבי בית-דין.

התוצאה היא – שניתן בזאת פס"ד כמבוקש בתביעה.

...רשמתי בפני הודעתו של ב"כ התובע, שהוא יפנה בעתירה נפרדת לביהמ"ש על מנת שזה יקבע מי יישא ויקיים פס"ד זה, האם הנתבעת המקורית או חליפתה".

 

-          ביום 10.1.2007 וביום 21.1.2007, פנה התובע באמצעות ב"כ לנתבעות והציע להן להיפגש לצורך מציאת פתרון אשר יכלול פיצוי בגין הפרת זכויותיו.

-          בתגובה ענה ב"כ הנתבעות כי שום חובה מחיוביה של מודן לא הועברה למרשותיו ועל כן אין להן קשר לתביעה הראשונה שהגיש התובע.

-          ביום 6.2.2007, שלח ב"כ התובע מכתב בו הציע לנתבעות להתפשר תמורת תשלום בסך של 150,000 ₪ בטרם ינקוט  כנגדן הליכים משפטיים.

-          משלא נענו הנתבעות בחיוב להצעת התובע, הגיש האחרון תובענה זו.

 

 

ג.         טענות התובע

 

הקשר שבין הנתבעות לבין מודן ואחריות הנתבעת 2 לפירעון פסק הדין הראשון

לטענת התובע, הנתבעות לא גילו לו על דבר קיום ההסכם בינן לבין מודן, על מנת לגרום לכך שהוא לא יתקן את תביעתו הקודמת ויצרף אותן כנתבעות הנכונות.

במועד התקשרותו עם הנתבעות, נאמר לו כי הן קיבלו הרשאה לשימוש בסימן "מודן", אך לא נאמר לו כי המותג "מודן" נרכש ע"י הנתבעות. במקביל הוצגה לביהמ"ש תמונה מסולפת על פיה חברת מודן עדיין פעילה, דבר שבא לידי ביטוי בכך שהסימן "מודן" רשום עד עצם היום הזה על שם מודן תעשיות (1983) בע"מ.

בהיעדר העברת בעלות בסימן "מודן" לנתבעות, נחשבת הנתבעת כמורשה לא רשומה, כך שלא ניתן היה לשער, בהיעדר גילוי נאות מהנתבעות, שהן רכשו את הזכויות והחבויות במודן.

 

הסכם ההרשאה שבין הצדדים והפרתו ע"י הנתבעות

לטענת התובע, הסכם ההרשאה שנחתם בין הצדדים נתן לנתבעת 2 הרשאה זמנית ומוגבלת לניצול הפטנט במהלך עונת הקיץ של שנת 2000 בלבד. ההגבלה הנ"ל היא לרבות עניין מכירת הילקוטים ולא רק לעניין ייבוא וייצור הילקוטים.

הנתבעות התחייבו בס' 4.3 להסכם ההרשאה, להעביר לתובע אישורים ו/או מסמכים ביחס לכמות היחידות מהמוצר שיובאו ו/או יוצרו על ידן ולא עשו זאת.

לימים התברר לתובע כי הנתבעות המשיכו לרמוס את זכויותיו ע"י מכירת הילקוטים המפרים הנושאים את שם המותג "מודן", לאחר תקופת ההרשאה וע"י הסתרת האמת בכל הנוגע לרכישת המותג "מודן" ע"י הנתבעות והיותן אחראיות למלאי המפר שבו השתמשו.

לטענת התובע, בקטלוגים של הנתבעות מופיעים שני סוגים של ילקוטי טרולי (ילקוטים בעלי גלגלים) כאשר חלק יוצרו בהתאם להסכם ההרשאה ונושאים את השם מש"י וחלק לא נכללו בהסכם ההרשאה ומפרים את הפטנט. הילקוטים שנמכרו ע"י הנתבעות בניגוד להסכם ההרשאה ושאינם נושאים את השם מש"י, דומים במהותם לפטנט של התובע, בהיותם בעלי גלגלים וידית משיכה הניתנת לויסות וכן רצועות לנשיאת הילקוט על הגב. ההבדל היחיד בין ילקוטי הטרולי מש"י (שלגביהם קיבלו הנתבעות הרשאה עונתית) לבין ילקוטי הטרולי המפרים שמכרו הנתבעות, הנו בצורת ידית האחיזה.

הנתבעות המשיכו למכור את הילקוטים לאחר תקופת ההרשאה העונתית במשך מספר שנים נוספות הן ע"י מכירת ילקוטי מש"י והן ע"י מכירת ילקוטים נוספים המפרים את הפטנט.

לטענת התובע, ביום 16.2.2006, הוא רכש ילקוט בית ספר הנושא את שם המותג מודן אשר מפר את הפטנט ושלא נושא את המותג מש"י.

הצעת המחיר שניתנה לתובע, כללה מספר קטלוגי חדש שלא נכלל בקטלוגים הקודמים של הנתבעות, דבר המוכיח שהנתבעות המשיכו במכירת הילקוטים המפרים לאחר תקופת ההרשאה, תוך שימוש במספרים סידוריים חדשים וחלופיים לטשטוש עקבות ההפרה.

 

ד.         טענות הנתבעות

 

הנתבעות לא חייבות בכיבוד פסה"ד הקודם

מדובר בשתי חברות שונות שלכל אחת מהן אישיות משפטית נפרדת ואין אפשרות להחיל ולהטיל על אחת את זכויותיה ו/או חובותיה של זולתה.

לטענת הנתבעות, התובע ידע שהנתבעות אינן חליפתה של חברת מודן, אחרת לא היה מנוסח הסכם ההרשאה כפי שנוסח כשבס' 3.2, 5.9 7.1 ו- 7.2, בהם יש התייחסות להשפעת תוצאות התביעה כנגד מודן על יחסי התובע והנתבעת 2. אם כטענת התובע, הנתבעת 2 הינה חליפתה של חברת מודן,  לא היה מקום להכנסת הסעיפים הנ"ל להסכם ההרשאה.

 

התובע סותר את עצמו וטוען טענה והיפוכה כאשר הוא מציין בס' 3 לתצהיר התשובה לשאלון שהגיש לנתבעות (להלן: "תצהיר התשובה") כי: "ההליכים שהתנהלו בת.א 3166/99 אינם רלבנטיים כלל לתובענה זו. תובענה זו עניינה בהפרה מודעת מכוונת וצורמת של הפטנט שלי ע"י הנתבעות, אשר אף הפרו את הסכם ההרשאה העונתי שהענקתי להן תוך הסתרה של עובדות מהותיות ותקבולים".

התובע טוען כי התביעה כנגד מודן אינה רלבנטית לתביעה זו ומצד שני מבקש לחייב את הנתבעות בפסק הדין שניתן ועל כן הוא מושתק מלחזור בו מהאמור בס' 3 לתצהירו.

 

לטענת הנתבעות, ההסכם שנכרת בין מודן לבין הנתבעת 2, מתייחס אך ורק לרכישת נכסים וזכויות מחברת מודן. התובע הביא רק חלק מהציטוט של ס' 4.11 שקובע שהתחייבויות החברה להן הקונה יהיה אחראי, הן התחייבויות כלפי לקוחות או כלפי הצרכנים של מוצרי החברה, ביחס למוצרים ו/או שירותים שנמכרו או סופקו ע"י החברה לפני רכישת הזכויות ע"י הנתבעות.

ס. 8.3 להסכם עם מודן קובע מפורשות כי "הסכם זה יחול... ויהיה ניתן לאכיפה אך ורק בין הצדדים לו. אין בהסכם זה משום התחייבות של מי מהצדדים ו/או של מי מטעמו כלפי צד שלישי כלשהוא והסכם זה אינו יוצר ו/או מהווה... ולא יהיה ניתן לאכיפה ע"י צד שלישי כלשהוא".

כמו כן, עוה"ד זלינגר מציין במכתבו מה-28.12.2006 כי "החל מחודש נובמבר 1999, הפסיקה מודן תעשיות (1983) את פעילותה באופן מלא והשימוש במותג מודן מאותו מועד ואילך, נעשה ע"י חברת חגים ונחלים בע"מ. חברה זו אינה קשורה למודן והיא זו אשר רכשה ממנה את הזכויות בשם מודן...".

ממכתבים אלה ומהעובדה  שבס' 6 למכתבו של ב"כ התובע מה-29.3.2000 (נספח  ה' לת/1) וכן בס' 9.2 להסכם ההרשאה, צוין שהתיקים ימכרו בשם המותג "מודן", עולה שהתובע ידע כבר בשנת 2000, שלנתבעת 2 יש זכויות במותג "מודן".

 

הנתבעות גורסות כי אם התובע היה סבור שהנתבעות הן בעלות דינו, היה עליו לבקש את צירופן לתביעה הראשונה  ולא להמתין 7 שנים וחודשיים עד להגשת תביעתו בתיק זה.

העובדה שהתובע לא ביקש לצרף את הנתבעות כבעלות דין לתביעה כנגד מודן חוסמת אותו בטענת התיישנות ולחילופין בטענת שיהוי העולה לכדי ויתור.

 

טענות הנתבעות בקשר לפטנט של התובע

תחילה אציין כי בכתב ההגנה שהגישו הנתבעות הן טוענות כי המצאתו של התובע כלל לא מהווה פטנט (ס' 16.3 לכתב ההגנה).

בס' 5 לתצהירו, מציין התובע כי החידוש בפטנט שלו הוא בפיתוח ילקוט המאפשר גם נשיאה על הגב וגם גרירה באמצעות גלגלי עזר ואילו בס' 44-49, 50.2 – 50.3  52-53 ו- 66 לסיכומי התובע הוא מנסה להטעות בכך שהוא מבלבל בין תיקי טרולי רגילים (הכוונה לכל תיק בעל גלגלים) לבין ילקוטי בית ספר משולבים.

 

כמו כן, עולה מ-נ/7 ו-נ/9 שתוקפו של הפטנט פג לתקופות מסוימות.

על פי ס' 63 לחוק הפטנטים, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הפטנטים"), מי שהחל לנצל אמצאה שהפטנט עליה פקע לאחר שדבר הפקיעה פורסם לפי ס' 58, זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו, גם לאחר שהוחזר הפטנט לתוקפו.

 

הסכם ההרשאה

עיון בהסכם ההרשאה מלמד שההרשאה המוגבלת בתקופה מתייחסת במפורש אך ורק לייצור ויבוא בעוד שאין בהסכם הגבלה להמשיך ולמכור את מכסת הילקוטים מעבר ל – 1.11.00, מה גם שמבחינת הפרשנות התכליתית, אין הגיון בטענות התובע, כפי שהעיד מר אליצור "אין שום היגיון שבעולם... שמוצרים עונתיים שנשארים גם אחרי העונה לא נמכור אותם אלא נזרוק אותם" (עמ' 12 לפרוטוקול).

 

הנתבעת 2 לא מכרה ילקוטים מעבר לכמות שהוסכמה בהסכם ההרשאה (5000 תיקים), זאת ניתן ללמוד מהדו"ח שהציג רו"ח של הנתבעות – מר אביב דניאלי, שממנו עולה כי הנתבעת 2 מכרה בסה"כ 4439 ילקוטים.

התובע לא הציג כל תשתית ראייתית שתסתור את הדוח ואף לא הסביר מדוע אין לסמוך על הדוח.

באשר למכירה היחידה שהתובע טוען לקיומה ב-16.2.06- התובע צירף רק את הצעת המחיר ולא את הקבלה או את חשבונית הרכישה ובכל מקרה בתאריך זה לא היה הפטנט של התובע בתוקף.

 

לסיכומו של עניין טוענות הנתבעות, כי התובע לא הוכיח שהנתבעת 2 הפרה את הסכם ההרשאה ואת הפטנט שלו וכלל לא הוכיח ולא פירט בתצהירו מהו הנזק שנגרם לו.

 

ה.        הפלוגתאות בין הצדדים

 

מכתבי הטענות של הצדדים עולות הפלוגתאות הבאות:

-          האם הנתבעות חייבות בחיוביה של מודן?

-          האם הנתבעות הפרו את הסכם ההרשאה?

-          האם הנתבעות הפרו את הפטנט של התובע?

-          האם הנתבעות הפרו זכויות יוצרים של התובע?

 

ו.          כללי

 

תחילה אציין כי בפס"ד זה לא תידון השאלה: האם אמצאתו של התובע מהווה פטנט.

הנתבעות העלו טענה זו בקצרה בכתב ההגנה ואף הציגו שלל פרסומים של ילקוטים הדומים במהותם לפטנט של התובע וזאת על מנת להראות כי אמצאה זו אינה ייחודית לתובע (ר' נספח ט לתצהירו של מר שי אליצור).

למען הזהירות, אציין שהנתבעות לא הגישו במפורש בקשה לביטול הפטנט כטענת הגנה. זאת ועוד, כלל ידוע בפסיקה הוא שבעל דין שלא מעלה טענה מסוימת בסיכומיו, יחשב כמי שזנחה. הנתבעות לא חזרו על טענה זו בסיכומיהן, אלא להפך, הן מתייחסות במשך כל כתבי סיכומיהן לאמצאתו של התובע כאל פטנט; כמו כן, הנתבעות לא מסבירות בכתב ההגנה מדוע אמצאתו של התובע אינה פטנט, אלא שהסיבה ניתנת להסקה מתצהירו של מר שי אליצור.

 

די בטעמים אלה בכדי לדחות את טענות הנתבעות בנושא זה ככל שאלה יהיו.

אבל לצורך שלימות התמונה אעיר לגופו של עניין:

בהתאם להוראות ס' 4 לחוק הפטנטים, אמצאה תיחשב כאמצאה חדשה אם לא פורסמה בפומבי, בין בישראל ובין במדינה אחרת, לפני תאריך הגשת בקשת הפטנט.

במקרה זה, נטל השכנוע והבאת הראיות מוטל על הנתבעות, אשר לא הצליחו להוכיח כי אמצאה דומה לזו של התובע אכן פורסמה קודם להגשת בקשת הפטנט. 

 

 

 

כך העיד מר איציק ציזר ששימש בעבר כמנכ"ל הנתבעות:

 

"שאלה: האם יש לך ראיה כלשהי או הוכחה כלשהי או מסמך כלשהו שמראה שהפטנט של התובע היה קיים בשווקים המסחריים לפני 95'?

תשובה: לא" (ר' עמ' 22 לפרוטוקול).

 

כך העיד גם מר שי אליצור המשמש כמנכ"ל הנתבעות כיום, כאשר נשאל שאלה דומה:

 

"שאלה: תראה לי תיק אחד כזה שנוצר לפני 95?

תשובה: לא ניסיתי לחפש".

 

משלא עמדו הנתבעות בנטל המוטל עליהן, טענותיהן ככל שאלה יהיו, נדחות גם לגופו של עניין.

 

 

ז.         האם הנתבעות חייבות בחיוביה של מודן מפסק הדין הראשון?

 

סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט 1999 קובע:

 

              "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד".

 

סעיף זה מבטא את עיקרון היסוד המנחה את דיני החברות שלפיו לחברה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית מישויותיהם המשפטיות של בעליה ושל חברות הקשורות אליה או השולטות בה.

אני מקבלת את טענת הנתבעות לעניין זה, והתוצאה היא שלעניין נושא חבותה של חברת מודן, לנתבעת 1 אין כל חבות.

שאלת החבות תידון אך ורק לגבי נתבעת 2, אשר רכשה את זכויותיה של מודן ושלגביה קיימת המחלוקת, בעניין חובותיה של מודן.

 

תחילה נבחן את טענת הנתבעות כי התביעה התיישנה וכי התובע השתהה בהגשתה .

 

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי:

 

 "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא:

(1)    בשאינו מקרקעין שבע שנים"

 

ס' 6 לחוק הנ"ל קובע כי:

 

"תקופת ההתיישנות  מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

 

בענייננו, התובע חיכה לתוצאת פסה"ד בתביעה הראשונה ומשזה ניתן, התבקש לפנות בעתירה נפרדת לביהמ"ש כדי שזה יקבע מי יקיים את פסק הדין, וכך עשה.

מכאן, שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות ב-31.12.2006, יום מתן פסק הדין הראשון.

ברור כי המתנה של מספר חודשים מאז שניתן פסק הדין הראשון ועד הגשת תובענה דנן, אין בה כל שיהוי, זאת בייחוד לאחר שהתובע ניסה להגיע עם הנתבעות לפשרה.

 

באשר לטענות הנתבעת כי התובע ידע מראש על ההסכם בין מודן לבין הנתבעת 2 וידע כי האחרונה אינה חליפתה של מודן – בעניין זה אני מקבלת את טענות התובע כי הנתבעות מסרו לתובע כי יש להן זכות להשתמש בשם המותג של מודן וכי התובע לא ידע על טיב היחסים האמיתי שבין הצדדים ועל כן לא יכול היה לתקן את תביעתו הראשונה.

כמו כן צודק התובע בטענתו כי מר איציק ציזר שהפך למנכ"ל הנתבעות כחודשיים – שלושה לאחר הסכם הרכישה, לא ראה את ההסכם הנ"ל עד למועד דיוני ההוכחות ולכן כיצד אפשר יהיה לצפות מהתובע שיידע על תוכנו המלא של ההסכם?

אין זה אומר שהנתבעות הטעו את התובע ויכול להיות שנוצרה בין הצדדים אי הבנה.

 

באשר לטענה כי התובע סותר את עצמו – טענה זו אינה נכונה.

החלק  בתצהיר התשובה שבו נאמר שהתובענה הראשונה לא רלבנטית, התייחס להסכמי הפשרה עם הנתבעות האחרות ולעומת זאת בס' 4.1 לתצהיר התשובה נאמר כי:

 

"התובענה הקודמת אינה רלבנטית לעניין החבות של הנתבעות לשלם לי פיצוי עבור ההפרה המודעת והמכוונת של הפטנט שלי. התביעה הקודמת הסתיימה בפס"ד נגד חברת מודן, אשר התחבאה בנעליהן של הנתבעות הנוכחיות ועל כן הוגשה תובענה זו... העובדה שהתפשרתי עם רוב הנתבעות בתביעה הקודמת, אינה רלבנטית כלל לתובענה זו, אשר בה אני דורש פיצוי מגורמים שהפרו את זכויותיי בצורה בלתי ראויה...".

 

תובענה זו מחולקת לשני חלקים:

החלק הראשון בו אנו עוסקים כעת, עוסק בשאלה: האם הנתבעת 2 הינה חליפתה של מודן. כאשר המבקש טען בתצהיר התשובה כי "התובענה הקודמת אינה רלבנטית" הכוונה הייתה שהיא אינה רלבנטית לחלק השני שהתובענה עוסקת בו והוא החבות של הנתבעות בגין הפרות שהן עצמן ביצעו - הפרות שאין להן קשר לתובענה הראשונה שהתנהלה כנגד מודן.

 

כעת נבדוק האם חבויות מודן עברו לנתבעת 2.

 

בהסכם המכירה שבין מודן לבין הנתבעת 2 נכתב כדלקמן:

 

"...הואיל והחברה מעוניינת למכור להעביר ו/או להסב את מלוא הזכויות בקניין הרוחני של החברה וכן את הפעילות העסקית, המלאי, חומרי הגלם ושאר הזכויות המפורטות בהסכם זה... והואיל וברצון הקונה לרכוש מאת החברה את הנכסים, כך שלאחר ביצוע רכישת הנכסים כאמור יהיו כל הזכויות והחובות בקשר עמם בבעלותו ובאחריותו של הקונה..."

 

4.1 ... תמכור החברה לקונה את זכויותיה בפטנטים, סימני המסחר השמות המסחריים, המדגמים הרשומים ושאינם רשומים, בקשות לרישום פטנטים וכל זכות אחרת...

4.5 ... תמכור החברה לקונה במועד הקבוע בס' 6.2 להלן, את הציוד מכל מין וסוג שהוא ואת המכונות של החברה והתבניות מכל מין וסוג שהוא המצויים בארץ ובחו"ל...

4.6 ... יפעלו הצדדים תוך שיתוף פעולה על מנת לקבל את הסכמת חברות  הליסינג מהם חוכרת החברה בליסינג תפעולי את כלי הרכב... ולהעביר לקונים, או למי לטעמם, את כל זכויותיה והתחייבויותיה של החברה על פי הסכמי הליסינג התפעולי...

4.8 החברה מתחייבת בזאת להסב לקונה את מלוא הזכויות והחובות שיש לה בחנות ברח' קיבוץ גלויות בתל אביב...

7.1 החברה מתחייבת לא לעשות שימוש בשמות המסחריים ובסודות החברה, אשר שימשו את החברה לצורך מכירת מוצריה בעבר ו/או לצורך ניהול עסק של ייבוא, ייצור, שיווק, הפצה ו/או מכירה של תיקים תרמילים, ארנקים, מזוודות וכיו"ב...".

 

מדברים אלו אנו למדים, שמודן מכרה לנתבעת 2 את זכויותיה בכל הפעילות העסקית ובכל הנכסים החומריים והרוחניים, כך שבפועל למרות שכיום מודן עדיין רשומה כחברה פעילה ברשם החברות, היא ריקה מתוכן ואין בה שום פעילות.

 

תמוהה בעיניי העובדה כי מודן מכרה את כל מה שקשור אליה וכל זכויותיה וזאת מבלי למכור את החברה עצמה בפועל.

פעולה מסוג זה, בה חברה מעבירה את כל נכסי החברה, מבלי שתעביר את חובותיה (כך נטען ע"י הנתבעת 2), נעשית בד"כ במקרה של הברחת נכסים (בעניין זה של הברחת נכסים בצורה של העברת זכויות חברה מבלי להעביר את החובות, ר' ת"א (ת"א) 1478/89 מירון אורן ואח' נ' יוסף שם טוב, עו"ד, כמפרק סוכנות לביטוח צמרת, פ"מ תשנ"א(3) 239), אך לא כך בענייננו, שכן העברת הפעילות העסקית נעשתה בתמורה מלאה; גם לא הוכח כי בין מודן לבין הנתבעת 2, יש קשר עסקי שבו ישנם אותם בעלי מניות, או שהן קשורות יחדיו לאיזשהו אשכול של חברות.

 

למרות שלא מדובר בהברחת נכסים של מודן, עדיין יש לבחון את כשרות העיסקה שבין הצדדים.

סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") קובע:

 

              "היה פקיד השומה סבור, כי עסקה פלונית המפחיתה, או העלולה להפחית, את סכום המס המשתלם על ידי אדם פלוני היא מלאכותית או בדויה, או שהסבה פלונית אינה מופעלת למעשה, או כי אחת ממטרותיה העיקריות של עסקה פלונית היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותות, רשאי הוא להתעלם מן העסקה או מן ההסבה, והאדם הנוגע בדבר יהא נישום לפי זה. הימנעות ממס או הפחתת מס ניתן לראותן כבלתי נאותות אפילו אינן נוגדות את החוק".

 

על פי סעיף זה, רשאי פקיד השומה להתעלם מהעיסקה אם זו הייתה מלאכותית וכל מטרתה להימנע ממס כלשהוא (בעניין זה ר' ע"א 7493/98 שלמה שרון, אינווסט אימפקס בע"מ ואח' נ' פקיד שומה  פ"ד נח(2), 241, שם דובר על חברה שמכרה את הפעילות העסקית שלה משיקולי מס).

בהקשה מפקודת מס הכנסה, ביהמ"ש יבחן אם העיסקה שבין מודן לבין הנתבעת 2, היא עיסקה אמיתית או שהיא עיסקה מלאכותית שנועדה לגרום למודן "לברוח" מחובותיה ומהתחיבויותיה.

זאת נעשה על ידי פרשנות הסכם המכירה שבין הצדדים.

בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, (פ"ד מט (2), 265), נקבע:

 

"חוזה מתפרש עפ"י אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר צדדים ביקשו במשותף להגשימם. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המו"מ בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה...".

 

לשון החוזה עצמו מראה כי כשהצדדים הסכימו ביניהם שהנתבעת 2 תיקח על עצמה את התחיבויותיה של מודן הם דאגו לכתוב זאת מפורשות. כך נכתב בקשר להתחיבויות החברה בקשר לצרכניה (ס' 4.11), למכוניות הליסינג (ס' 4.6) ובקשר לחובות הקשורים לרכישת הנכסים.

בס' 8.2 להסכם ההרשאה צוין כי הנתבעת 2 תשקול אם לסייע לתובע במסגרת התביעה כנגד מודן. בעניין זה נראית לי הגיונית טענת הנתבעות כי ברור שאף אחד מהצדדים לא היה כותב סעיף זה לו היה סבור כי הנתבעת 2, היא חליפתה של חברת מודן.

מכלול הנסיבות מצביע כי העיסקה לא נועדה לגרום לכך שמודן תברח מכלל התחיבויותיה, שכן החברה נשארה רשומה ברשם החברות והכסף שהתקבל תמורת מכירת הפעילות העסקית ונכסיה עבר לרשותה של החברה;

גם לא ניתן לומר שהייתה "קנונייה" כדי לא לשלם לתובע, שכן עסקת המכירה התקיימה כחודש וחצי לפני שהתובע הגיש את התביעה הראשונה.

אוסיף ואציין כי למרות שבמכתביו של בא כוחה של מודן – עו"ד חנן זלינגר, יש ניסיון של חברת מודן להתנער מהפעולה המפרה ו"להפיל" את האחריות לפעולות אלו על הנתבעת 2, בתואנה שהחל מחודש נובמבר ועוד לפני הגשת התובענה, החברה מכרה את פעילותה לנתבעת 2, הרי שהתביעה הראשונה הוגשה עקב הפרות שנתגלו לתובע כחצי שנה לפני המכירה לנתבעת 2 (ר' סעיף 52 לכתב התביעה של התובע) – כלומר ההפרות נעשו ע"י מודן ולא ע"י הנתבעת 2.

 

מכלול הנסיבות הנ"ל מלמד, כי הנתבעת 2 אינה משמשת כחליפתה של מודן ביחס לתביעה שעניינה הפרות שנעשו לפני קבלת האחריות העסקית במותג מודן לחזקתה. את פסק הדין הראשון שניתן, על התובע לנסות לאכוף כנגד מודן שעדיין רשומה כחברה פעילה.

 

ח.         הסכם ההרשאה והפרת הפטנט

 

בעניין זה, אני מקבלת את טענותיו של התובע.

 

הסכם ההרשאה קובע כדלקמן:

 

"...והואיל והחברה מעוניינת לייצר, לייבא ולמכור את המוצר, לתקופת ניסיון עונתית...

 

2.4 ההרשאה המוענקת לחברה במסגרת הסכם זה הנה לעונת הקיץ של שנת 2000 בלבד וההרשאה תפקע ביום הראשון לחודש נובמבר 2000...".

 

ובמכתבו של ב"כ התובע למנכ"ל הנתבעות נכתב במפורש:

 

"ההסכם ביניכם לבין מרשי יהיה בתוקף רק לעונה הקרובה, כלומר עד לסוף חודש אוקטובר 2000.

...הזכות שתוענק לכם במסגרת ההסכם, תוגבל ליבוא, לשיווק ולמכירת המכסה הסופית...".

 

מדברים אלו ברור כי ההסכם הוגבל לא רק לייצור ושיווק כפי שטוענות הנתבעות, אלא גם למכירה.

כל ההיגיון העומד מאחורי הסכם זה, הוא ההגבלה העונתית;

אם נלך לשיטת הנתבעות, הן יוכלו למכור את התיקים בכל זמן שירצו, כשההגבלה תהיה רק על הייצור או הייבוא של התיקים. דבר זה ירוקן מכל תוכן את ההסכם ואת ההגבלה העונתית הקבועה בו.

 

לכן, כל מכירה של ילקוט טרולי מסוג "מש"י" שהתבצעה לאחר סוף אוקטובר 2000, היא הפרה של הסכם ההרשאה וע"י כך גרמה להפרת הפטנט של התובע.

התובע טוען להפרות נוספות של הפטנט בצורה של מכירת תיקי טרולי מפרים אשר לא נושאים את השם "מש"י" ואשר נמכרו ע"י הנתבעות החל משנת 2000.

לכך הוא מצרף אסמכתאות של פרסום קטלוג שבו נמצאים ילקוטי טרולי אשר אינם נושאים את השם "מש"י" וכן הצעת מחיר שקיבל מהגברת ציונה מזור, למכירה של ילקוט טרולי עם גלגלים ובעל אפשרות נשיאה על הגב.

 

לעניין זה טוענות הנתבעות כי התובע לא הציג חשבונית בגין הרכישה.

אינני חושבת כי דבר זה גורע מטענותיו, שכן לא הקנייה בפועל, אלא עצם האפשרות לקנות תיק, שבמהותו דומה לאמצאתו של התובע, מספיקה כדי להראות שהנתבעות הציעו למכירה תיקים אשר מפרים את קניינו.

עוד טוענות הנתבעות כי התובע ניסה להכשיל ולבלבל את הגברת ציונה מזור בעדותה בכך ששאל אותה על מכירת דגמי ילקוטי הטרולי שמכרה, מבלי שדאג לאבחן בין ילקוטי טרולי עם אפשרות לנשיאה על הגב, אשר מהווים את הפטנט של התובע, לבין ילקוטי טרולי ללא אפשרות נשיאה.

הנתבעות עצמן מציינות כי כאשר ציונה מזור נשאלה לאחר מכן, למה התכוונה כשנשאלה על ילקוטי טרולי, היא התכוונה גם לילקוטים עם רצועות וגם לכאלה בלי רצועות. כלומר הגברת מזור מודה שמכרה ילקוטי טרולי  בעלי רצועות גב; אלו הם מוצרים הדומים במהותם לאמצאתו של התובע.

המסקנה הנובעת מכך היא, שהנתבעת הפרו את הפטנט של התובע.

 

ט.        תקפות הפטנט בתקופות מסוימות

 

על פי מכתבו של סגן רשם הפטנטים לבא כוחו של התובע (ר' נ/6), תוקף הפטנט פג לראשונה ביום 27.8.2001.

סעיפים 58- 56 לחוק הפטנטים קובעים:

 

 

 

"56פטנט יהא בר-תוקף לכל התקופה הקבועה בסעיף 52 אם שילם הבעל את האגרה שנקבעה (להלן – אגרת חידוש) במועדים שנקבעו כאמור; לא שולמה האגרה, יפקע תוקף הפטנט במועד שנקבע לתשלום האגרה.

 

 

 

 

 

 

57.  לא שולמה אגרת החידוש במועד שנקבע לתשלומה, מותר לשלמה תוך ששה חדשים מאותו מועד, בתוספת אגרה בסכום שנקבע, ומשנעשה כן, רואים את האגרה כאילו שולמה במועד שנקבע לתשלומה לפי סעיף 56 ואת הפטנט כאילו לא פקע תקפו.

 

 

 

58.  חלפה התקופה האמורה בסעיף 57 ולא שולמה האגרה כאמור באותו סעיף, יפרסם הרשם ברשומות את פקיעת תקפו של הפטנט".

 

סעיף 63 לחוק הפטנטים קובע:

 

אגרה

 

 

 

 

            "63.  מי שהחל לנצל בישראל אמצאה שהפטנט עליה פקע לאחר שדבר פקיעת הפטנט פורסם לפי סעיף 58, או מי שלאחר אותו תאריך עשה הכנות ממשיות לניצולה, זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו בלבד, גם לאחר שהוחזר הפטנט לתקפו".

 

על פי הסעיפים הנ"ל, טוענות הנתבעות כי מותרת להן זכות השימוש בפטנט של התובע [לעניין זה הנתבעות מפנות את ביהמ"ש לע"א 18/75 מאיר ליברמן נ' ארייה דייטלצוייג, פ"ד כט' (2) 513 (להלן: "פס"ד ליברמן")].

לטענת התובע, הנתבעות החלו לנצל את הפטנט אף לפני שנשלל תוקף הפטנט עקב אי תשלום האגרה, בעוד שס' 63 לחוק הפטנטים עליו הנתבעות מתבססות, קובע  כי תחילת השימוש שעשו יהיה לאחר פרסום על פקיעת  הפטנט.

 

בפס"ד ליברמן נקבע כדלקמן:

 

"...אם הפטנט פקע, ובדרך כלל קורה דבר זה בגלל הזנחתו של בעל הפטנט, ובתקופת הביניים עד שהוחזר תקפו של הפטנט החל אדם לנצל את ההמצאה או עשה הכנות ממשיות לניצולה, פעולות אשר יכולות להיות קשורות בהשקעות כספיות ניכרות(הדגשה שלי), הרי אותו אדם יהיה זכאי להוסיף ולנצל את האמצאה לצרכי עסקו... הפירוש המצמצם שאותו מציע בא-כוח המערער יטול מההוראה הנ"ל כמעט כל משמעות מעשית שהיא, ואדם אשר בנה עסק על-סמך הנחה שהפטנט איננו בתוקף, הנחה שהיתה מוצדקת בזמן שנעשו ההכנות לניצול האמצאה, יצטרך לסבול הפסדים כבדים, לא בגלל אשמתו הוא, אלא עקב הזנחת בעל הפטנט לשמור כיאות על זכות מונופולין שהמחוקק העניק לו".

 

בנוסף, ס' 64 לחוק הפטנטים קובע:

 

           "זכות ניצול אמצאה לפי סעיף 63 אינה ניתנת להעברה, לתסיבה או להורשה אלא יחד עם העסק שבו השתמשו באמצאה".

 

מדברים אלו ניתן להבין שכוונת המחוקק בס' 63, לא באה לתת זכויות יש מאין למי שהשתמש בפטנט בתקופה שבה תוקפו פג, אלא שהכוונה היא להגן על מי שבתום לב השתמש בפטנט לאחר שתוקפו פג, ולצורך שימוש זה השקיע מזמנו ומכספו, השקעה אשר עלולה לרדת לטמיון במידה ולא יקבל את ההגנה הניתנת לו בסעיף 63.

במקרה דנן, הנתבעות החלו להפר את הפטנט של התובע כבר ברגע שהמשיכו למכור את תיקי "מש"י" בניגוד להסכם ההרשאה, לאחר חודש אוקטובר 2000. דבר זה מלמד על חוסר תום ליבן שהחל לפני שפג תוקפו של הפטנט ולכן אינני מקבלת את טענותיהן של הנתבעות לעניין זה, וקובעת כי הפטנט הופר בכל התקופה הרלבנטית, לרבות בהפסקות הביניים, כמפורט לעיל.

 

י.         האם הנתבעות הפרו את זכויות היוצרים של התובע?

 

בפסק-דין שקבע קווים מנחים בנושא זכויות היוצרים, ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A. (פ"ד מח(4), 133) קבע כבוד השופט שמגר:

 

"זכויות יוצרים מתמקדות בהגנה על תהליך היצירה, ועל-כן עניינן העיקרי במניעת העתקה כדרך ליצירת האיזון הראוי בין עידוד ביטויים חדשים לאי-הרתעת ביטויים פוטנציאליים. על-כן מה שאסור הוא ההעתקה ולא עצם היצירה של מוצר זהה".

 

התובע לא הוכיח כי הנתבעות העתיקו את שרטוטיו וכל שהוא עשה זה לטעון להפרת זכויות היוצרים הגלומות בשרטוטים הנלווים, משכך בקשתו של התובע בראש פרק זה נדחית.

 

יא.       הסעד

 

מהו הסעד הראוי במקרה דנן?

הבסיס לסעד בעבור הפרת פטנט מצוי בס' 183 (א) לחוק הפטנטים הקובע:

 

 

 

"בתביעה על הפרה זכאי התובע לסעד בדרך צו מניעה ולפיצויים".

 

בע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין ואח' נ' עין  טל (1983) בע"מ ואח' (פ"ד נט (6), 490) (להלן: "פס"ד רובינשטיין") נקבע כי:

 

"דיני הפטנטים, כמו דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר ומדגמים, הם חלק מדיני הקניין הרוחני. ההגנה על הפטנט היא בעלת אופי קנייני ובתור שכזאת, חוסה תחת כנפיו של סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו ע' פרידמן פטנטים - דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א) 43 (להלן - "פרידמן"); השוו מ' דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב) 94 (להלן - "דויטש")). עם זאת, הפרה של פטנט דומה לעוולה נזיקית, שתכלית הפיצוי עבורה, כמו תכלית הפיצויים לפי דיני הנזיקין, היא השבת המצב לקדמותו (ראו ג' טדסקי דיני הנזיקין (מהדורה שנייה, תשל"ז) 338); קרי, העמדת הניזוק במצב בו היה אלמלא ההפרה. לפיכך, בעל הזכויות בפטנט זכאי להיפרע פיצויים עבור הפסדים ממשיים שנגרמו לו ולא עבור הפסדים פוטנציאליים שעלולים היו להיגרם לו; והם מושתתים על הנזקיםשנגרמו לו בפועל כתוצאה מהפרת זכויותיו הקנייניות ועל הרווחים הריאלים שהפיק המפר כתוצאה מהפרת זכותו של בעל הפטנט לנצל באופן בלעדי את האמצאה המוגנת".

 

בכדי לזכות בפיצויים בגין נזקיו הכספיים, על בעל הפטנט להניח בפני ביהמ"ש ראיות שיבססו את הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה. מאחר ולפעמים קיים קושי ראייתי להוכיח נזקים ממוניים בגין הפרת פטנט, מקובל להעניק פיצוי ללא הוכחת נזק בדומה לזכות הסטטוטורית שבדיני זכויות היוצרים.

 

הוראת ס' 183 (ב) לחוק הפטנטים מונה שיקולים שעל ביהמ"ש להתחשב בהם בבואו לפסוק את שיעור הפיצוי המגיע לבעל הפטנט:

 

           "(ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים, יתחשב במעשה ההפרה של הנתבע ובמצבו של התובע עקב מעשה זה, והוא רשאי להביא בחשבון, בין היתר –

(1)    הנזק הישיר שנגרם לתובע;

(2)    היקף ההפרה;

(3)    הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;

(4)    דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רשיון לנצל את הפטנט בהיקף שבו נעשתה ההפרה".

 

עם זאת, רשימת השיקולים שמנה המחוקק בסעיף 183(ב) לחוק הפטנטים, אינה בגדר רשימה סגורה, ובית המשפט רשאי להביא בחשבון שיקוליו נתונים נוספים, שאינם באים בגדר החלופות שפורטו בפירוש בסעיףכך צוינו, לפני פירוט השיקולים שבסעיף 183(ב) לחוק הפטנטים, המילים "בין היתר", וכן נקבע בסעיף 183(ד) לחוק הפטנטים,  כי:

 

"נתבעו פיצויים, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע במתן דין וחשבון על היקף ההפרה; אולם בבואו לקבוע את שיעורם של הפיצויים, לא יהא בית המשפט כפות בדין וחשבון אלא רשאי לקבוע את שיעורם לפי כל נסיבות המקרה...".

 

לענייננו, מקובלת עלי עמדת הנתבעות כי אין לחייב אותן במלוא סכום התובענה המבוקש, דהיינו, 500,000 ₪, אך לא מהסיבה שהעלו הנתבעות אלא מכיוון שתובענה זו חולקה לכמה ראשי נזק.

החלק הראשון היה בגין הפיצוי שחייבת חברת מודן לתובע בגין פסה"ד הראשון. כאמור ראש נזק זה נדחה ע"י בימ"ש זה שכן הנתבעת 2 אינה חליפתה של מודן.

החלק השני הינו בגין ההפרות שבוצעו ע"י הנתבעות עצמן.

התובע לא ציין בתביעתו איזה סכום הוא מבקש בעבור ראש הנזק הראשון ואיזה סכום בעבור ההפרות עצמן, אך הוא מבקש לצוות על הנתבעות למסור חשבונות מלאים בכל אספקט הקשור להפרת הפטנט של התובע בכדי לאמוד את הנזק שנגרם לו.

עם זאת, בדיון שהתקיים בפניי ביום 2.11.2009, בא כוחו של התובע – עו"ד פרידמן, ציין בפני ביהמ"ש כי:

 

"אם חברי מתעקש לחקור היום על שאלת הנזק, אנחנו נשמח, רק שאז אומר לחברי כבר עתה, שאנחנו נוכיח ראשית את הנזק וביהמ"ש יפסוק על דרך האומדנא.

במידה וחברי רוצה לנהל את הדיון על הכל, אין לי התנגדות לכך" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול).

 

לאחר מכן ניתנה החלטתי לפיה: "מהחלטת הרשם לא עולה נושא הפיצול, אשר על כן התיק ישמע במלואו היום".

 

ב"כ התובע עצמו ביקש לפסוק על דרך האומדנא, ונראה לי כי בנסיבות, זו גם הדרך הטובה והיעילה.

 

במקרה דנן, ישנה דרך אומדנא פשוטה והיא על פי ס' 183 (ד) (4) לחוק הפטנטים– דמי תמלוגים סבירים שהמפר היה חייב בתשלומם אילו ניתן לו רישיון.

 

"כאשר בעל הפטנט נהג להעניק רשיונות לניצול הפטנט, ולא ניצל אותו בעצמו, ישמש שיעור התמלוגים שנהג לגבות כבסיס לחישוב נז

 
 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.