תחומי התמחות

קניין רוחני

 

בין הזכות לפרטיות לבין חופש המידע

חנוך לוין האגדי כתב פעם כי "גם במלחמה צודקת ישנה חלקה אחת למת". המלחמה האחרונה שפקדה את מדינתנו הותירה בנו צלקות קשות, תהיות והתפלגויות פנימיות קשות לגישור. כמו בכל מלחמה, לדאבוננו, ישנם ניזוקים ונזקים.  רשימה זו איננה מתיימרת או מיועדת לשאת ולהביע דברים ברמה הפוליטית, אלא לסקור את המותר והאסור לצלם המבקש לתעד במצלמתו את האירועים והמראות הקשים אליהם אנו נחשפים בתקופות המשבר של ארצנו האהובה מכל.

 

חנוך לוין האגדי כתב פעם כי "גם במלחמה צודקת ישנה חלקה אחת למת". המלחמה האחרונה שפקדה את מדינתנו הותירה בנו צלקות קשות, תהיות והתפלגויות פנימיות קשות לגישור. כמו בכל מלחמה, לדאבוננו, ישנם ניזוקים ונזקים.

רשימה זו איננה מתיימרת או מיועדת לשאת ולהביע דברים ברמה הפוליטית, אלא לסקור את המותר והאסור לצלם המבקש לתעד במצלמתו את האירועים והמראות הקשים אליהם אנו נחשפים בתקופות המשבר של ארצנו האהובה מכל.

חברה נאורה וסובלנית מכירה בזכות הפרט ליהנות מכבוד ומפרטיות. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעניק לכל פרט במדינת ישראל זכויות חוקתיות, הכוללות את הזכות הבסיסית לכבוד. זכויות אלו הינן רק חלק קטן ממאגר הזכויות הנתונות לכל פרט, אשר נועדו להגן על כבודו, שלמותו הגופנית, קניינו ועוד.

תמונת הפרט משקפת את דמותו ותדמיתו והיא חלק מקנינו הפרטי ושייכת לצנעת פרטיותו. החוק מכיר בשמו של הפרט, בתמונתו ובקולו כחלק מזהותו שאין להשתמש בהם ללא היתר מפורש מאת הפרט הנוגע בדבר, הן כאשר הצילום בוצע ברשות היחיד והן כאשר הצילום נועד למטרות רווח .

צלם המפרסם תמונה או סרט העלול לפגוע בכבוד הפרט או בפרטיותו, עשוי למצוא את עצמו מתנצח בזירה המשפטית מול אותו פרט שנפגע ובסופו של יום אף יידרש לפצות את הפרט בשל פגיעה זו. פגיעה בפרטיות כוללת, בהקשר זה, גם חדירה לרשות הפרט, הוצאת דיבה, בילוש אחרי הפרט, האזנה אסורה על פי חוק ועוד.

בצד ההגנה על הפרטיות עומדים אינטרסים נשגבים מנוגדים שחשיבותם במקרים רבים אינה פוחתת מהזכות לפרטיות, כגון חופש הביטוי, אינטרס הציבור לדעת, חופש זרימת המידע וחופש הפרסום.

הוראת סעיף 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות מונעת פרסום "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד ו\או פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפילו או לבזותו". המונח "מבוכה" מתאר רגש של פגיעה או עלבון. לו היה נאסר פרסום רק מחמת העובדה שיש בו להביך את המצולם, הרי היה איסור זה בגדר גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

בעניין "דרדריאן" נקבע, כי פרסום יחשב כמשפיל גם אם הוא נחשב ככזה על ידי המגזר המסוים בו מתנהלים חיי הנפגע ולאו דווקא על ידי החברה בכללותה. בהתאם לכך, יש מקום לבחון האם הצילום הרלוונטי יכול להשפיל את המצולם בעיני המגזר הציבורי אליו הוא משויך בטרם פרסומו במדיה כזו או אחרת.

מתוקף איסור זה ואף לצורך שמירה על רגשות הציבור הנגזרים ממונח השסתום המשפטי "תקנת הציבור", נהוג שלא לפרסם צילומים של נפגעי פעולות איבה. צילום מסוג זה, אין ספק כי יש בו להביך את הפרט וליצור חוסר נוחות ואף מבוכה בקרב הציבור הרחב.  

איסור נוסף הנוגע לענייננו שמקורו בחוק הגנת הפרטיות, קובע שפגיעה בפרטיות כוללת "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו, או בקולו לשם ריווח".

לכאורה, ניתן לומר כי כל תמונה המתפרסמת בעיתון הינה שימוש לשם רווח, שכן כמעט כל עיתון מוצא ומופץ למטרה כלכלית שהינה עשיית רווח, וכל ידיעה חדשותית, אינפורמטיבית, או אחרת, כמו גם פרסום תמונות בעיתון נועדו, בין היתר, להגדיל את תפוצת העיתון על מנת להשיג רווחים.

פרשנות על פיה הסעיף האמור יחול על כל תמונה המתפרסמת בעיתון איננה הגיונית. יש לבחון את מטרת פרסום התמונה והאם יש בה מאפיינים מסחריים החורגים מתמונה המתפרסמת במהלכו הרגיל של העיתון למטרות ציבוריות, אינפורמטיביות או חדשותיות.

המחוקק הגביל את האיסור בשימוש בתמונת הפרט למטרה מסחרית ולא הגביל פרסום ללא מטרת רווח במגמה לאפשר את חופש הביטוי. דברים אלו יפים, כמובן, כאשר התמונה לא צולמה כשהמצולם היה ברשות היחיד וכשאין בפרסום התמונה בכדי לבזות או להשפיל.

בעניין "לשם" ביקש עיתונאי לאפשר לו לפרסם בעיתון תמונות מתלוננים שהוגשו כראיה בתיק הפלילי ותיארו את מצב המתלוננים לאחר ביצוע העבירה. בית המשפט התיר את פרסום התמונות  "כאשר עיניהם של המתלוננים מוסתרות על ידי פס שחור באופן שלא ניתן לזהותם". בית המשפט הגיע למסקנה כי בדרך זו יבואו לידי סיפוק, ככל האפשר, הן זכות המתלוננים להגנה על פרטיות והן זכות הציבור לדעת, ככל האפשר, את פרטי המעשה במלואם.

בעניין "רופ" נקבע כי תמונת האדם, המשקפת את דמותו ותדמיתו, היא מקנייניו הפרטי ושייכת לצנעת פרטיותו. מותר לעשות שימוש בה, רק אם הדבר משרת אינטרס ציבורי מיוחד הגובר על אינטרס הפרטיות.

המחוקק בחר להגביל את האיסור על השימוש בתמונה למטרה מסחרית דווקא, שכן השאיר אפשרות פתוחה להשתמש בתמונת אדם למטרות לגיטימיות אחרות הקשורות בחופש ביטוי ובמתן מידע לציבור. בדרך זו נוצר איזון בין אינטרס ההגנה על פרטיות היחיד לבין אינטרס הציבור בחופש הביטוי וזרימת המידע.

במסגרת פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופטת יהודית שבח בעניין "צדוק" נקבע מפורשות כי "האיסור שבדין מוגבל לשימוש "לשם רווח" ולכן יחול במקרה של פרסומת למטרות מסחריות. ההוראה משאירה אפשרות פתוחה להשתמש בתמונת אדם למטרות לגיטימיות אחרות הקשורות בחופש הביטוי ובמתן מידע לציבור".

לפיכך, יש לבחון האם מדובר בדיווח, בסיקור, בכתבה פובליציסטית או אחרת הדנה בנושא מסוים, או שמא בפנינו פרסומת מסחרית, גלויה או מוסווית, העושה שימוש בדמות או בתמונת אדם מסוים, בכוונה לקדם את המטרה המסחרית שלשמה נועד הפרסום.

צילום כל עוד איננו, חלילה, צילום תועבה, הוא אומנות, כשם שציור הוא אומנות, ואשר על כן מדור המציג באורח קבע תמונות אותנטיות המדגישות את רבדיה השונים והייחודים של החברה הישראלית הינו מדור תרבותי, אשר יש בו עניין לציבור.

ניתן לומר, על כן, שיש לבצע אבחנה חדה בין צילום חדשותי גרידא לבין צילום שיש בו להדר את העיתון כצילום שער או כצילום פרסומת. במילים אחרות, כאשר תמונה צולמה במקום ציבורי ניתן להכניסה לעיתון במסגרת סיקור האירוע הרלוונטי בו צולמה או במסגרת התייחסות עניינית אחרת כלשהי ובלבד שאין בתמונה לבזות או להביך את הפרט המופיע בצילום ובלבד שהשימוש בתמונה איננו מיועד לצורכי מודעת פרסומת ממוקדת.

 

 

 

 

 

 

 



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.