תחומי התמחות

קניין רוחני

 

פרשת יצחק רבין ז"ל (או חבר אתה חסר)

במסגרת פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין "המוזיאון לאמנות ישראלית", נדונו היבטים שונים הנוגעים לעבירות הזכויות הנובעות מיצירת הצילום.


בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הגו מספר צלמים רעיון להציג תערוכה אשר תוקדש לזכרו ובה יוצגו צילומים המשקפים נקודות ציון בחייו וכן את תגובת העם לרצח הנתעב.

התובענה הוגשה על ידי מספר צלמים שהציגו את צילומיהם במסגרת תערוכת "הצילום שאיננו" שהתקיימה במוזיאון לאומנות ישראלית ברמת גן.  

טרונייתם של התובעים מתייחסת להצגת התערוכה בחו"ל, שנעשתה, על פי הטענה, ללא רשותם.

לגרסתם, צילומיהם הושאלו למוזיאון, אך לא התבקשה הסכמתם, וממילא אף לא ניתנה, לעשיית שימוש בצילומים במקומות שונים ברחבי העולם.

המוזיאון, מנגד, טען כי ניוד התערוכה לחו"ל נעשה בידיעת התובעים, בהסכמתם ו/או בהסכמתם המשתמעת.

הבסיס העובדתי לתובענה, נעוץ בטענה לפיה הוגבלה ההסכמה להצגת הצילומים במסגרת תערוכה שתתקיים במוזיאון, ומעולם לא הוסכם כי התערוכה, ועימה צילומיהם, תנויד לחו"ל ותוצג מעבר לים.

התובעים טענו, כי מאחר ולא נערך כל מסמך בכתב המתיר למוזיאון  להציג את התערוכה בחו"ל, הרי נעשה שימוש שלא כדין בזכויותיהם, דבר המקנה להם פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים.

בית המשפט קבע, כי התובעים לא ייחסו חשיבות יתר למיקום הצגת התערוכה, שכן מטרתם הייתה להנציח את זכרו של יצחק רבין ז"ל. מרבית הצלמים העידו בבית המשפט כי הסכמתם להשאיל את צילומיהם למטרת הנצחה, לא הייתה קשורה למיקום התערוכה וניתן היה להציגה

גם בעיר אחרת.

בנסיבות המקרה, לא נערך מסמך בכתב בקשר להצגת הצילומים בחו"ל, אך יחד עם זאת הוברר, כי גם לצורך השאלת הצילומים לצורך הצגתם במסגרת המוזיאון ברמת גן, לא נערך מסמך השאלה בכתב.

סעיף 5 (2) לחוק זכויות יוצרים 1911, הדן בזכותו של בעל זכות יוצרים להעביר את זכותו, קובע כי "כל העברה או נתינה כאלה, לא יהא כוחן יפה אלא אם כן נעשו בכתב ונחתמו על ידי בעל הזכות שחלו בה ההעברה או הנתינה או ע"י בא כוחו המורשה כהלכה".

בית המשפט לא קיבל את טענת התובעים, במישור זה, בקובעו סעיף 5 (2) לחוק דן בהעברה  או מכירה של זכות היוצרים המקנה את הבעלות בזכות לרוכש, ואיננו מתייחס לרשות או השאלה חד פעמית המיועדת להצגה ספציפית ולמטרה מוגדרת מראש במסגרתה אין מחלוקת כי זכות היוצרים נותרת בידי בעל הזכות.

דרישת הכתב נועדה להגן על היוצר בבואו להעביר או למכור את יצירתו לגורם כלכלי כלשהו, בהנחה שזה מתוחכם מהיוצר ועלול "לסדר אותו" בעסקה ולטעון בשלב מאוחר יותר כי הוסכמו תנאים השונים מאלו שהוסכמו בפועל, וכי נעשתה מכירה שלמה במקום בו סוכם רק על מכירה חלקית.

מתן רישיון, לעומת זאת, הנו היתר לשימוש ביצירה שאינו גורר עימו העברה של הזכות, ומשכך דרישת הכתב הינה בעלת חשיבות מופחתת. אשר על כן, התפתחה לה נורמה לפיה אין להקפיד על דרישת הכתב במקרה של רישיון מוגבל.

בנסיבות אלו, נדרש נותן הרישיון להוכיח שהגביל את הרישיון לתחום טריטוריאלי מוגדר. חובת ההוכחה אינה מוטלת על מקבל הרישיון כדי להוכיח כי זכותו לא הוגבלה מבחינה גיאוגרפית.

בית המשפט המשיך וקבע, כי דרישת הכתב איננה מהותית ואינה עיקר העיקרים. דרישת הכתב הינה ראייתית, כלומר הוכחה בלבד להעברת הזכות או מכירתה.

בהתאם לכך, מקום שלא קיימת מחלוקת בדבר העברת הזכות או מכירתה, ואף היוצר מודה כי העביר את הזכות, לא יעלה על הדעת לשעות לעתירתו לפיצוי רק מחמת הנימוק הפורמאלי לפיו לא גובתה ההעברה במסמך במכתב.

התובעים הסכימו בשעתו להצגת התערוכה גם בחו"ל, אם בהסכמה ישירה ואם בהסכמה משתמעת. עסקינן ברישיון שהוגבל למטרה מסוימת ואשר לא הצריך בהכרח מסמך בכתב.

לאור מסקנתו הסופית של בית המשפט, אין ספק כי הצלמים יצאו בנסיבות המקרה קרחים מכאן ומכאן. הצלמים לא דאגו לגבות את האינטרסים שלהם באמצעות מסמך בכתב, לא טרחו להציג עמדה קולקטיבית ואחידה בפני בית המשפט, ועל כן נמצא כי הרישיון שהעניקו למוזיאון איננו בגדר רישיון מוגבל, אלא כוללני.

פסק הדין יוצר תחושה מסוימת של חוסר נוחות, שכן הצלמים פעלו בתום לב להנצחת זכרו של אדם יקר ונכבד. העובדה שהצלם העמיד את יצירותיו לשימוש פלוני מבלי להגדיר את זכויותיו בכתב איננו צריך להקנות רשות שימוש בלתי מוגבלת ובלתי מסויגת לשימושים נוספים. 

ניתן לגזור מפסק הדין מסקנה אחת ויחידה, אשר עוברת כחוט השני לאורך הסקירות המשפטיות המובאות על ידי במסגרת טור זה, על פיה על היוצר לגבות את זכויותיו בהסכם שבכתב. על היוצר לעמוד, עם תחילת הקשר העסקי, המסחרי ואף ההתנדבותי, על הגדרת היקף הזכויות המועברות, מטרת הרישיון, הגבלת הרישיון וכיו"ב.

בהיעדר הסדר בכתב, יקבע בית המשפט את היקפה של העברת הזכויות בהתבסס על נסיבות העניין, שהרי כפי שהובהר דרישת הכתב מהותית רק להעברה מלאה של הזכויות מתוקף היצירה. במקרים, כגון המקרה הראוי שלפנינו, אי התוויית היקף ההרשאה בכתב הובילה לקיפוח זכויותיהם של הצלמים. על כגון זה, נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". 

 



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.