תחומי התמחות

קניין רוחני

 

מלאכת הרפרודוקציה בראי המשפט

עולם היצירה מורכב ומבוסס במידה רבה על השפעות מיצירות אומנותיות קודמות, דבר הבא לידי ביטוי, לדוגמא, בזרמי אומנות המייצגים תקופות שונות, כגון תקופות הריאליזם, הקוביזם, הרנסאנס ועוד.

בכל תקופה בהיסטוריה של האומנות ניתן להבחין בקווים כלליים המשפיעים על היצירות שבוצעו במהלך התקופה, כאשר ליצירות שבוצעו תחת השפעת זרמים אלו או אחרים ישנם קווי מתאר משותפים ואף דומים.

 

נהוג לומר ש"אין לעשות לחברנו את אשר שנוא עלינו". סוגיית הרפרודוקציה, מעלה לדיון עקרוני, משפטי ואתי את השאלה האם ניתן לקחת יצירה ש"חברנו" יצר ולהשתמש בה לצורך שעתוק, יצירת יצירה חדשה או העברה לפורמט חדש, דבר שכל יוצר היה מעדיף שאחרים ימנעו מלעשותו.

עולם היצירה מורכב ומבוסס במידה רבה על השפעות מיצירות אומנותיות קודמות, דבר הבא לידי ביטוי, לדוגמא, בזרמי אומנות המייצגים תקופות שונות, כגון תקופות הריאליזם, הקוביזם, הרנסאנס ועוד.

בכל תקופה בהיסטוריה של האומנות ניתן להבחין בקווים כלליים המשפיעים על היצירות שבוצעו במהלך התקופה, כאשר ליצירות שבוצעו תחת השפעת זרמים אלו או אחרים ישנם קווי מתאר משותפים ואף דומים.

עם זאת, יש להבחין היטב בין השפעות הדדיות, לרבות שאיבת רעיונות כלליים מיצירות קודמת לבין העתקה "קוף" מפורשת ואסורה של יצירת אומנות או צילום שבוצעה על ידי אומן אחר. 

בבואנו לנתח, על כן, את סוגיית הרפרודוקציה, עלינו לבחון תחילה את השאלה האם הרפרודוקציה מהווה שעתוק והעתקה של היצירה הקודמת או שמא כוללת הרפרודוקציה אך ורק שימוש במקטעים מסוימים או ברעיונות כלליים, תוך התוויית יצירת אומנות חדשה הראויה להגנה בהיותה יצירה מקורית, עצמאית וחדשנית.

במסגרת רשימה זו, אנסה לנתח את האבחנה האמורה לעיל, תוך ניסיון להבהיר מתי הרפרודוקציה מפרה את זכויות היוצר המקורי בעל הזכויות הרוחניות והמוסריות ביצירה הראשונה לבין מקרים בהם הרפרודוקציה תיחשב ככשרה למהדרין ואף תעניק ליוצר החדש את מיטב הגנת דיני היוצרים ואף הסנהדרין (במישור המוסרי).

לאחר שתמו דברי ההקדמה, הגיעה העת לעבור למנה העיקרית, במסגרתה נדון בזכויות המוקנות ליוצר המקורי של היצירה. לאחר מכן, נעבור למנה האחרונה במסגרתה נעמיס דברים ביחס לגבולותיה החוקיים של מלאכת הרפרודוקציה.

היוצר המקורי, אשר יצר את יצירת המופת, בה חפץ היוצר העתידי להשתמש, נהנה מהמטרייה המשפטית שמעניקים דיני זכויות היוצרים ליצירתו. מטרייה זו כוללת שתי זכויות עיקריות, המכונות זכות כלכלית וזכות מוסרית.

הזכות הכלכלית מעניקה ליוצר המקורי את הזכות להשתמש באופן ייחודי במלאכת כפיו למשך תקופה מוגדרת החרוטה בדין. תקופה זו משתרעת על פני שבעים שנה מיום יצירת היצירה ביחס ליצירות אומנותיות. בתחום הצילום, עם זאת, ההגנה מצומצמת יותר ומשתרעת על פני תקופה של חמישים שנה מיום יצירת הנגטיב, התשליל או הצילום הדיגיטאלי המקורי. במהלך תקופה זו, זכאי היוצר להשתמש באורח בלעדי וייחודי ביצירתו, כאשר זכות זו מאפשרת ליוצר למנוע כל שימוש בלתי מורשה ביצירתו ואף לדרוש תמלוגים או דמי הרשאה בעד השימוש ביצירתו.

בנוסף על הזכות הכלכלית המתוארת לעיל, מוקנית ליוצר זכות "אבהות" מכוח הדין, המכונה בשפה המשפטית זכות מוסרית. הזכות המוסרית מחייבת כל גורם המשתמש ביצירה להעניק קרדיט הולם ליוצר. בנוסף, אוסרת זכות זו על ביצוע שינוי, סילוף או כל מעשה שיש בו משום הפחתת ערך של היצירה בעיני היוצר. במילים אחרות, היוצר יכול למנוע רפרודוקציות בלתי מחמיאות הפוגעות בערך יצירתו מכוח זכותו המוסרית ביצירה.

החוק בארץ מעניק ליוצר פיצוי הנע בין 10,000 לבין 20,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויותיו, כאשר לבית המשפט נתון שיקול הדעת לקבוע סכום הנע בין רף המינימום לבין רף המקסימום, בהתאם לחומרת ההפרה, התנהגות המפר ויתר נסיבות המקרה הפרטני. 

לאחר שסקרנו במסגרת המנה העיקרית את זכויות היוצר, נעבור כעת לשלב המתיקה, כלומר למנה האחרונה, ונראה כיצד עולם המשפט מתייק מקרים שונים של רפרודוקציות כהפרת זכות יוצרים או כמעשה חוקי המעניק ליוצר החדש צלחת של זכויות כלכליות ומוסריות בדומה לצלחת לה זכה היוצר המקורי מכוח מנתו העיקרית שבדין.

בשנת 1990 נדון מקרה מעניין בארצות הברית, עת הוגשה תביעה משפטית כנגד פסל, אשר יצר פסלים תלת מימדים של יצירות אומנות דו ממדיות, לרבות צילומים. בית המשפט קבע, בנסיבות העניין, כי שעתוק תלת מימדי של צילום, ללא הוספת מרכיבים מקוריים וייחודיים, מבסס הפרה של  זכויות היוצרים המוקנות לצלם יוצר הנגטיב המקורי.

בהתאם לפסק הדין המתואר, חייבת הרפרודוקציה לכלול אלמנטים ייחודיים ומקוריים ולהיות שונה במידה מסוימת מהיצירה המקורית.

מקרה אחר, אשר בו עלתה לדיון סוגיית הרפרודוקציה, הנו פסק הדין בעניין הסמל הייצוגי של הזמר המחונן הידוע בכינויו הנסיך או בלעז "פרינס". בנסיבות המקרה, יצר זמר מתחרה גיטרה חשמלית המעוצבת בצורת הסמל הייחודי המאפיין את הזמר פרינס. בית המשפט קבע, כי מדובר בעיבוד בלתי מורשה של הסמל, המהווה יצירת אומנות לכל דבר ועניין. על כן, קבע בית המשפט כי השעתוק הפר את זכויות הזמר פרינס מכוח ומתוקף סמלו הייצוגי הייחודי.

לסיום סקירת ההפרות, ניתן להביא דוגמא נוספת מתוך פסק הדין האמריקאי בעניין "בנדר". במסגרת פרשה זו, נקבע כי העתקה של יצירה ספרותית מוגנת, תוך שינוי תצורת הפונטים, אך ללא הוספת כל נדבך עצמאי, מבססת אף היא הפרה פסולה של זכות המחבר המקורי בעל הזכויות ביצירה הספרותית.

פסקי הדין שנסקרו לעיל, מבססים את המסקנה החד משמעית על פיה עיבוד, שעתוק או רפרודוקציה בלתי מורשית של יצירה, ללא הוספת נדבכים מקוריים, משקפת הפרה צורמת של זכות היוצר המקורי, בעל הזכויות ביצירה המקורית.

עסקינן בהפרה של זכות היוצרים הכלכלית, שכן העתקה זו משקפת שימוש בלתי מורשה וללא תמורה ביצירה המקורית. בנוסף, עסקינן בהפרה של הזכות המוסרית, בשל השינוי הבלתי מורשה של היצירה וכן אי הענקת הקרדיט הנדרש על פי דין ליוצר המקורי.

חשוב להדגיש, כי האיסור האמור תקף כל עוד היצירה המקורית נהנית מהגנת דיני זכויות היוצרים. בתום תקופת ההגנה המעוגנת בדין, ניתן להעתיק את היצירה המקורית ואף לזכות בהגנה עצמאית מכוח היצירה המשועתקת או מכוח הרפרודוקציה.

ברוח הדברים האמורים, ניתן כיום לבצע שעתוק ורפרודוקציה לכל צילום אשר חגג את יום הולדתו החמישים, כלומר לכל צילום שנלקח באמצעות מצלמה מכל סוג לפני שנת 1955.

הדברים האמורים תקפים, כמובן, גם לסוגים נוספים של יצירות. הדמות המאוירת הידועה בכינויה "מיקי מאוס", חגגה לאחרונה את תום תקופת הגנתה הקניינית. סיור קצרצר בשווקים יגלה כי חברות רבות מוכרות כיום במרכולתן חולצות עם איורים שונים של דמות זו מבלי שהדבר ייחשב כהפרת זכויות. עם זאת, החולצה החדשה, הכוללת את דמותו של העכבר השובב, מוגנת בפני עצמה בתורת זכות היוצרים, כך שכל גורם המעתיק את הדוגמא החדשה דינו דין מפר.

ניתן להמחיש בצורה פשוטה את הדברים האמורים, באמצעות יצירות מוזיקליות קלאסיות, כגון הסימפוניה החמישית של בטהובן, אשר אין כל עוררין על כך שאינן מוגנות עוד בפני עצמן מכוח דיני זכויות היוצרים. כאשר הפילהרמונית הישראלית מוציאה לאור לקט מעובד של הלחנות בטהובן, הביצוע המוטבע בלקט מוגן מכוח דיני זכויות היוצרים כיצירה עצמאית, כך שאסור להעתיק ולשווק לקט זה ללא הרשאה כדין. עם זאת, כל להקה פילהרמונית אחרת רשאית לבצע ביצוע עצמאי של לחנים ואף תזכה בהגנה עצמאית על הביצוע שלה.       

למדים אנו, כי בעל זכות היוצרים רשאי למנוע כל שימוש בלתי מורשה ביצירתו. בכלל זה, זכאי היוצר המקורי למנוע שעתוק או רפרודוקציה של יצירתו, אשר זהים לחלוטין ליצירתו. צלם המצלם יצירת אומנות התלויה בגאווה במוזיאון לא רשאי למכור צילום של יצירת האומנות. לעומת זאת, כאשר הצלם מצלם את חלל המוזיאון ובתוך הצילום ניתן להבחין בתמונות התלויות במוזיאון, לא ייחשב הדבר כהפרה של זכויות היוצרים של האומנים יוצרי הציורים או הפסלים, שכן הצלם הוסיף נדבכים אישיים משלו, לרבות אופן ראייתו ותפיסתו המרחבית את אולם המוזיאון.

ניתן לסכם ולומר, כי ניתן לשעתק יצירת אומנות קיימת, אך ורק אם מוסיפים ליצירה המקורית אלמנטים חדשניים וייחודיים, אשר הופכים את היצירה החדשה לכזו הכוללת אך ורק מרכיבים כלליים או שוליים מתוך היצירה המקורית.

במסגרת פסק הדין בעניין "רון", אשר ניתן במדינת ישראל בשנת 1997, נקבע כי ניתן להשתמש באלמנטים כלליים של יצירה קודמת, תוך הוספת סממנים ייחודיים ומקוריים והשקעת מעוף יצירתי עצמאי. בנסיבות המקרה, בדיחה, המוגנת כיצירה ספרותית, הוספה לתוך פרסומת ששודרה בטלוויזיה, אשר כללה אלמנטים מקוריים רבים, פרט לבדיחה עצמה. בית המשפט קבע, כי העתקת היצירה תוך הוספת פרטים מבחינים ועיבוד עצמאי איננה נחשבת כהפרה של זכות היוצר המקורי.

בעניין אחר, אשר קרוב ללבות רבים מאיתנו, נעשה שימוש קומי וסטירי בדמויות "חסמבה" עליהן גדלנו וצמחנו בתקופת ילדותנו. במסגרת פרשת "מוסינזון", הופק ספר חדש, שונה וייחודי, המתאר את עלילות גיבורי "חסמבה" עם הגיעם לבשלות, בחלוף עשרים שנה מגילם בספרים המקוריים. בית המשפט קבע, כי שימוש בדמויות אלו, תוך הכנסת שינויים ותוספות מהותיים, איננו נחשב כשימוש המפר את היצירה המקורית.   

בעניין "חסמבה", יצירת הדמויות לא נעשתה על דרך העתקה. היוצר המאוחר לא העתיק את דמויות גבורי "חסמבה" ולאחר מכן עוותם בכדי לטשטש את ההעתקה. מלכתחילה עוצבו הדמויות על דרך הניגוד המוחלט מהדמויות ביצירה המקורית. לבד משיתוף השם לא היה לדמויות דבר במשותף.

פרשת "חסמבה" דומה במהותו למקרה שבו צייר נוטל ציור מפורסם מוגן בזכות יוצרים של דמות בעלת קווים סימטריים ומחוטבים ועשירת הבעה, המקובלת בציבור כמייצגת יופי מושלם. ליצירה נותן הצייר שם יחודי, דמיוני, למשל "מונה ליזה".

צייר אחר בעל תפיסת יופי שונה, אינו מעתיק את יצירת חברו ולאחר מכן משנה אותה אלא מצייר דמות שמייצגת בעיניו את שיא היופי, המתאפיינת באי סימטריה בולטת, רופסת, ונטולת מבט, או בעלת מבט מרושע, וקורא ליצירתו בשם זהה.

הצייר השני לא העתיק את יצירתו של הצייר הראשון. כלומר, אסור בתכלית האיסור להעתיק יצירה מקורית, אך מותר לעצב דמויות שונות הנשענות בעקיפין על דמויות מוכרות, תוך הכנסת שינויים מופלגים ומובלטים ביצירה המקורית. אין כאן העתקה, גם לא העתקה בשינוי, כי אם עיצוב מחדש.

חרף הדברים האמורים, חשוב להדגיש כי ישנם מקרים בהם בעל זכות היוצרים יהיה זכאי למנוע שימוש בלתי הולם ביצירתו, גם אם שימוש זה כולל שינוי או עיצוב מחדש של היצירה המקורית. כך, למשל, לא ניתן לפרסם ברבים צילום שבמסגרתו אדם תולש קטעים מיצירת אומנות, שובר יד של פסל או מטיל מימיו על פדחת הפסל. שימושים אלו, הגם שאינם מפרים את זכות היוצרים במובנה הכלכלי, עלולים להיחשב כמפרים את זכות היוצר הבסיסי לשמור על טוהר המידות ועל הערך התדמיתי של יצירתו המקורית, הנובעת מזכותו המוסרית ביצירה.    

ניתן לסכם, על כן, כי רפרודוקציה או שעתוק של יצירה יוכרו כחוקיים אך ורק במקרים בהם היצירה החדשה כוללת אלמנטים ונדבכים רבים ומקוריים שלא נכללו ביצירה המקורית, אשר יש בהם מעוף ועמל מטעם היוצר המאוחר. במקרים השגרתיים בהם מתבצע שעתוק מלא או רפרודוקציה הכוללת שינוי טכני בלבד, כגון העברה מדו ממד לתלת ממד, יהיה בכך הפרה בוטה של זכויות היוצר הראשון.

נהוג אומנם לומר כי "סכנה היא לערבב יחד צדק ורגש, באשר פירוש הדבר היא לשעבד את המוחלט למקרי". יחד עם זאת, אין ספק כי יש להתבונן על סוגיה זו גם במישור המוסרי, כך שאדם המתחזה או מתיימר להיות יוצר לא יורשה לבנות לעצמו מוניטין, תוך יניקה בלתי הוגנת של המוניטין שיצר בצדק היוצר המקורי ליצירותיו. העתקה של יצירה אסורה בתכלית האיסור ואין לאפשר לאדם להרוויח לחמו על חשבון מאפה שאפה חברו בעמל תוך לישת הבצק בכפות ידיו.

יחד עם זאת, ניתן לבצע שימוש ברעיונות כללים או באלמנטים מתוך יצירות קיימות, תוך הוספת מעוף אישי ומכלולים חדשניים וייחודיים. בסופו של יום, תבכר ההיסטוריה של האומנות יוצרים שבירכו את עולם היצירה בסגנונות ייחודיים ומקוריים. מרבית האנשים יכולים להיות יצירתיים, אך רק מעטי מעטים הנם אמנים אמיתיים.      

 

 



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.