תחומי התמחות

קניין רוחני

 

פרשת אימאג' בנק

במסגרת פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה בעניין אימאג' בנק, הועלתה לדיון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים סוגיית סמכות השיפוט המקומית בעידן האינטרנט, ובשפה נהירה התעוררה השאלה לאיזה בית משפט יש וראוי להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאגר המחשוב הגלובאלי.

עמיר פרידמן, עו"ד ומיכל ברק, סטודנטית למשפטים


אופייה האוניברסאלי של רשת האינטרנט מעורר את השאלה החשובה והמהותית של ברירת ובחירת ערכת השיפוט, עת מתבצעת עוולה באמצעות רשת האינטרנט, כאשר מבחינתנו העוולות הרלוונטיות הנן הפרות של זכויות היוצרים של צלמים המפרסמים את יצירותיהם באתר הממוקם ברשת המקוונת והנגיש לכל.

ההתפתחות המטאורית של הרשת, הביאה עימה גם תופעות שליליות, לרבות הקלות הבלתי נסבלת של שימוש ביצירות מוגנות המוצגות באתרי האינטרנט, והסיכוי הנמוך יחסית לפעול באופן מיידי כנגד מפרי הזכויות.

בעיות אלו מחייבות את עולם המשפט, על שפע מערכותיו, לבחון בעדשות ממורקות סוגיות חדשניות ולתור אחר פתרונות הולמים שיגנו על בעלי הזכויות, תוך כדי הרתעת ציבור המפרים מהפרת זכויות היוצרים ביצירותיהם.

כללי סדר הדין הנהוגים בבתי המשפט, מתווים וקובעים מספר קריטריונים נוקשים על פיהם מקובל ונהוג לבחור ערכת שיפוט. אחד הקריטריונים האמורים, קובע כי ניתן לבחור ערכת שיפוט בהתחשב במקום ביצוע מעשה העוולה. 

במסגרת תביעה שהוגשה לאחרונה על ידי חברת "אימאג' בנק", המנהלת אתר אינטראקטיבי ידוע ומוכר המכיל צילומים, איורים ותמונות, אותם מספקת החברה עבור גורמים החפצים להפיק קטלוגים ותשדירים למיניהם. אתר האינטרנט של החברה, כמו אתרים דומים רבים המוכרים לציבור העוסקים בתחומי הצילום,  מאפשר הורדת קבצי תמונות תמורת תשלום. החברה, בשיתוף מספר גורמים נוספים, הנה בעלת זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים ביצירות הצילום המפורסמות באתר. 


במסגרת התביעה, נטען כי חברת רעות מחשבים נטלה ללא תמורה צילומים מהאתר של חברת אימאג' בנק, והשתמשה בהם לצורך בניית אתרי אינטרנט מסחריים והענקת שירותי אירוח לאתרי אינטרנט קיימים. במסגרת התביעה נטען, כי החברה הורידה מהאתר של אימאג' בנק כ 70 צילומים, אשר חלקם הוצבו באתר של החברה והיתר הוצבו באתרים מסחריים שעוצבו ונבנו על ידי חברת רעות עבור מאגר לקוחותיה. במישור זה יצוין, כי חברת רעות אף הגדילה במעשיה עת גבתה מלקוחותיה תמורה בעד הצילומים שלקחה החברה שלא כדין מהאתר המקורי.

חברת אימאג' בנק בחרה להגיש את תביעתה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, המוסמך ככל ערכאה מחוזית אחרת לדון בתביעות בתחומי הקניין הרוחני, עת נדרשים במסגרתה סעדים זמניים, כגון צווי מניעה.

כללי סדר הדין האזרחי קובעים מספר חלופות שונות לברירת מקום הגשת התובענה. החברה טענה, כי לבית המשפט המחוזי בירושלים נתונה הסמכות המקומית לדון בתובענה, שכן עוולה המתבצעת באינטרנט קיימת בכל עת ובכל אתר סימולטאנית. 

בטרם נדון בפסק הדין, חשוב לציין כי צדדים המתקשרים ביניהם בהסדר מסחרי כתוב יכולים להתנות על סמכות השיפוט המקומית, להבדיל מסמכות השיפוט המהותית, ולקבוע כי סכסוכים עתידיים שיתגלו ביניהם יתלבנו בפני בית משפט לבחירתם, בתנאי שזה מוסמך לדון בעניין מבחינה מהותית.  

חברת רעות טענה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, כי היא מנהלת את עסקיה בעיר חיפה וכי בעלי החברה מתגוררים בפרברי העיר חיפה , ולפיכך הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי בחיפה. נציגי חברת רעות, הוסיפו וטענו כי אם יקבע שהם אכן ביצעו את העוולות המיוחסות להם,

הרי שעוולות אלו בוצעו בחיפה בלבד.

עוד טענה החברה, כי נציגיה של חברת אימאג' בנק בארץ מצויים בעיר תל אביב, כך שגם לחברת אימאג' בנק אין כל זיקה לעיר הבירה.

חברת רעות מנגד, טענה כי ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים באינטרנט בכל מקום בארץ, שכן הפרות המבוצעות ברשת האינטרנט נמצאות בכל עת בכל נקודה גיאוגרפית ברחבי מדינת ישראל, שכן רשת האינטרנט הנה ישות נטולת גבולות אשר שולחת זרועותיה לכל נקודה במרחב המקוון הגלובאלי.

בתום התחבטויות רבות וניסיון לפרש באופן תכליתי את כללי סמכות השיפוט, קבע בית המשפט כי מקום מושבו של אתר אינטרנט מצוי בכל מקום בכל עת. בית המשפט התבסס, בין היתר, על פסק דין שניתן בעבר על ידי ערכת השלום בעיר קריית גת, במסגרתו נקבע כי פרסום באתר האינטרנט של עיתון שיש בו קורטוב של הוצאת דיבה מגיע לכל מקום ברחבי המדינה, ממש כשם שהעיתון שבו פורסמה הידיעה המקורית הופץ בכל רחבי הארץ.

סוגיה בעייתית אחרת יכולה להתעורר כאשר הסכסוך שמקורו ברשת האינטרנט מתגלע בין מספר גורמים ממדינות שונות. סכסוך שכזה, בעל אופי בינלאומי, במסגרתו כל צד נמצא בארץ אחרת יעורר בעייתיות רבה, שהרי במקרה זה כל צד יחפוץ בהחלת הדין המהותי שבמדינתו לפתרון המחלוקת. 

במישור זה, פותחה בארצות הברית במהלך השנים האחרונות דוקטרינה הידועה כדוקטרינת "הזיקה המינימאלית", על פיה די בקיום זיקה בין העוולה לבין המדינה בה הוגשה התביעה בכדי להקנות סמכות שיפוט טריטוריאלית לערכת השיפוט.

גישה זו, אשר עולה בקנה אחד עם פסק הדין החדשני המובא בפניכם, קובעת כי די בכך שהפעילות או תוצאותיה הגיעו ליעד שבו הוגשה התביעה בכדי להצדיק הקניית סמכות שיפוט לערכת השיפוט המקומית.

במישור זה, נקבע כי שם מתחם הרשום בארצות הברית המפר סימן מסחר ושם מתחם זהה הרשומים כדין באנגליה, מצדיקים ומקנים לבית המשפט באנגליה סמכות שיפוט. במקרה זה, הנתבע היה אף הוא אזרח ותושב אנגליה, אך אין ספק כי פסק הדין האמור שניתן בעניין "הרודס", מעיד על מגמה של טשטוש גבולות והכרה בעולם המקוון כחולש אל עבר כל טריטוריה במרחבי כדור הארץ.  

לסיכום, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי ראוי לפרש את התקנות ברוח העתים, בהתאם למצבים החדשים שמעוררת הרשת האינטראקטיבית, אף בהיעדר חקיקה ספציפית המסדירה את שאלת סמכות השיפוט בגין עוולות המתבצעות ברשת האינטרנט.

למדים אנו, כי בהתאם לפסיקה הקיימת כיום ניתן להגיש תביעות בעילה של הפרת זכויות יוצרים על ידי הורדה בלתי מוסמכת של קבצי יצירות וצילומים מרשת האינטרנט, בכל בית משפט במדינת ישראל. לפיכך, בבואנו להגיש תביעה בגין מעשה או מחדל שהתבצע באמצעות רשת האינטרנט שאלת סמכות השיפוט המקומית הנה חסרת כל משמעות, וניתן להגישה בכל בית משפט במדינת ישראל.



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.