תחומי התמחות

קניין רוחני

 

המצלמה ככלי מחאה – פרשת "פלייבוי"

מלאכתו של הצלם, הבאה לידי ביטוי בנגטיב או בקובץ הדיגיטאלי, מוגנת כזכות יסוד הן מכוח זכות הפרט בקניינו (יצירת הצילום הנה קניין לכל דבר ועניין) והן מכוח זכות הפרט לחופש עיסוק (הפקת רווח מצילום מהווה סוג של עיסוק). הצילום שמציג הצלם בפני הציבור הרחב הנו חלק מהגשמת חופש הביטוי האישי והאומנותי של הצלם, המוגן מכוח דיני זכויות היוצרים המקנים לצילום אופי קנייני מוגן.

 

 

לצד האינטרסים הנשגבים, המעודדים את חופש היצירה והמצדיקים מתן הגנה לצלם ביצירתו, ישנם אינטרסים נגדיים אשר ראויים אף הם למשמר מלכותי. בתחום הצילום, קיים קו מתח בין דיני זכויות היוצרים לבין דינים אחרים, כגון דיני הגנת הפרטיות ודיני לשון הרע. מעבר לאמור, הגנת יתר על זכות היוצרים עשויה להוביל לתוצאה הפוכה מזו שאליה התכוון המחוקק, של הגבלה ופגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיסוק. עם זאת, הגישה המקובלת על ידי ערכאות השיפוט הנה שאין מדובר בהגבלה מהותית, אלא ב"הגבלה צרה המונעת שימוש בזכות קניין של אדם אחר".

העמדה הנגדית, הייתה שהערוץ איננו משפיל נשים ואיננו מציגן ככלי ריק. פסילת הערוץ תפגע בחופש הביטוי, בחופש העיסוק, בזכות לפרטיות ובאוטונומיה האישית, ותהווה הפליה לעומת ערוצים אחרים שאושרו וביחס למדיומים אחרים, דוגמת הוידיאו והאינטרנט, המשדרים תכנים דומים ואף קשים יותר. 

בית המשפט העליון, נדרש, על כן, לדון בגבולות הזכות להצגת מידע בדרך ויזואלית. פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר דן ביצירות צילום מסוג סרטי וידאו, רלוונטי גם לעניין פרסומם של צילומי סטילס או קבצים דיגיטליים בפורומים פרסומיים ושיווקיים שונים. 

בבחינת הזכות לחופש הביטוי, נקודת המוצא במשפטנו היא שכל ביטוי, יהיה תוכנו אשר יהיה, "מכוסה" על ידי ההגנה החוקתית. חופש הביטוי, כזכות חוקתית, משתרע על כל ביטוי. ביטוי, בהקשר זה, הוא כל פעילות המבקשת להעביר מסר או מובן. הוא משתרע על ביטוי פוליטי, ספרותי או מסחרי. הפסיקה הלאומית נוקטת בגישה מרחיבה בפרשנות היקף ההשתרעות של הזכות החוקתית לחופש הביטוי, שלא תחייב בחינה תוכנית ושיפוט ערכי של הביטוי הספציפי.

הצילום הארוטי והפורנוגראפי אינו שונה, שכן הוא מהווה חלק מהיצירה האנושית בתקופה המודרנית, מקדם את השיח הציבורי, ומשפיע על העמדות המשתתפות בו. גישה מרחיבה זו הולמת את המשפט הישראלי, שבו ההגנה על חופש הביטוי, כמו על כל שאר זכויות-היסוד, איננה מוחלטת. הפרשנות המרחיבה לחופש הביטוי אינה מכריעה באיזון בינו לבין זכויות ואינטרסים אחרים, אלא אך מאפשרת איזון כזה, כך שהדיון מתמקד במידת ההגנה הניתנת לזכות. שאלה זו נבחנת על-יסוד המטרות העומדות בבסיס חופש הביטוי, שעיקרן ההגשמה העצמית של בני-האדם, קידום ההליך הדמוקרטי, והעשרת שוק הרעיונות התורמת לגילוי האמת.

הערך החברתי של הביטוי ביצירה הפורנוגראפית הוא נמוך, וככלל, הוא אמצעי נחות להעברת מסריו ועמדותיו. פורנוגרפיה אף עלולה לפגוע ולהזיק ועל כן זקוקה לעיתים לריסונו של הדין הפלילי. בכך היא דומה לביטוי הגזעני, הכלול אף הוא, בחופש הביטוי. הנזק שבביטוי אינו מוציא אותו, ככלל, מגדר חופש הביטוי. בהתחשב בדברים האמורים, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי הביטוי הפורנוגראפי נופל לגדר זכות היסוד לחופש הביטוי.

אל מול זכויות יסוד אלה עומדים מספר שיקולים העשויים להתנגש בהן. שיקול בולט הוא האינטרס הציבורי להגנה מפני פגיעה ברגשות. לעניין זה השאלה הינה אם הפגיעה היא "קשה, חמורה ורצינית". רק פגיעות חמורות ברגשות מצדיקות הגבלה על חופש הביטוי וחופש היצירה. במשטר דמוקרטי קיימת "רמת סיבולת" של פגיעה ברגשות, אשר בה מחויבים בניה של חברה דמוקרטית, והמתבקשת מעקרונות הסובלנות עצמם. רק כאשר הפגיעה ברגשות עולה על "רמת סיבולת" זו, ניתן להצדיק הגבלה על חופש הביטוי וחופש היצירה.

בית המשפט העליון הניח, כי שידורי ערוץ פלייבוי גורמים לפגיעה ברגשות, אולם קבע כי יש צורך בפעולה אקטיבית ומודעת כדי לצפות בצילומים אלו. במצב עניינים זה, פוחתת רמת ההגנה מפני הפגיעה, שכן התפיסה המקובלת הנה כי פגיעות ברגשות המצדיקות הגבל של חופש הביטוי הן פגיעות שהאדם אינו יכול למנוע את התרחשותן.

שאלה לא פשוטה היא אם כבוד האישה נפגע עקב שידורי ערוץ ארוטי או פורנוגראפי בכבלים ובלוויין. גם במישור זה, הניח בית המשפט העליון כי שידורים פורנוגראפיים, לרבות שידורי ערוץ פלייבוי, פוגעים בכבוד האישה. עם זאת, הזכות לכבוד איננה זכות מוחלטת ומחייבת עריכת איזון חוקתי בין זכות האישה לכבוד לבין הזכויות לחופש הביטוי ולחופש העיסוק.

על האיזון החוקתי להיעשות על רקע המציאות החברתית הקיימת, המגלמת את השקפות החברה באשר למותר ולאסור בה. אין להתעלם מכך שפורנוגרפיה הינה חוקית וזמינה במכלול מדיומים זולת טלוויזיה בכבלים ובלוויין, כגון צילומים, עיתונים, קלטות וידאו ותקליטורים , המצויים לא רק בספריות ההשאלה, אלא אף במכונות אוטומטיות הממוקמות תחת כל עץ רענן.

בהתחשב בדברים האמורים, אישר בית המשפט העליון את המשך קיומו של ערוץ ה"פלייבוי", תוך הטלת מגבלות מסוימות. פסק דין זה מעיד על כך שחופש הביטוי היום הנו כמעט בלתי מסויג. עכל מנת לפסול הצגת סרט או צילום יש להוכיח פגיעה "קשה, חמורה ורצינית" לשלום הציבור בכללותו. 

בשנת 1978, בעניין "בן גל", נפסל סרט להקרנה בשל כך שנחזתה ממנו פגיעה "קשה, חמורה ורצינית" לשלום ולסד הציבורי במדינת ישראל. בעניין זה, עלתה סוגיית חופש הפרסום והביטוי ביחס לשידור סרט הקולנוע "המאבק על הקרקע - או פלשתין בישראל". הסרט הופק בישראל על ידי צוות מהאוניברסיטה החופשית במערב ברלין בבימוי והפקת אזרח ישראלי היושב בגרמניה המערבית. המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה את הסרט להקרנה בישראל מהטעם כי "יש בו משום הסתה של המיעוטים נגד המדינה ואזרחיה וכך הוא עלול להביא להתלקחות יצרים ולמעשי אלימות".

 

במקרה זה, קבע בית המשפט כי הסרט מבזה את מדינת ישראל באמצעות הסברה עוינת המופנית אל דעת הקהל בעולם, תוך הענקת לגיטימציה למעשי הרצח של ארגוני החבלה בתוך המדינה. אילו סרט זה היה מוצג במדינה, קרובה מאד הסכנה שמשום כוח השכנוע המיוחד הטמון בחומר חזותי דווקא, הוא היה משמש כמכשיר יעיל להסתת ערבים תושבי המדינה לסייע בביצוע פעולות איבה. בית המשפט הוסיף, כי הסרט איננו כולל הבעת מחאה בתום לב, אלא לוחמה פסיכולוגית בנשק מושחת, לשלילת עצם זכות הקיום של המדינה.

למדים אנו, כי חופש הביטוי המובטח לכל בישראל אין פירושו קריאת דרור למסיתים ולמתנכלים מבחוץ ולמחריבים מבית. בהתחשב בדברים האמורים, אסר בית המשפט את הקרנת הסרט האמור.

אל מול זכויות יסוד אלה עומדים מספר שיקולים העשויים להתנגש בהן. שיקול בולט הוא האינטרס הציבורי להגנה מפני פגיעה ברגשות. לעניין זה השאלה הינה אם הפגיעה היא "קשה, חמורה ורצינית". רק פגיעות חמורות ברגשות מצדיקות הגבלה על חופש הביטוי וחופש היצירה. במשטר דמוקרטי קיימת "רמת סיבולת".



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.