תחומי התמחות

קניין רוחני

 

מלחמת הדפדפנים*

ב-18 במאי 1998, הוגשה בארצות הברית תביעה מטעם משרד המשפטים נגד חברת "מיקרוסופט" על בסיס החוק הפדרלי. במסגרת תביעה זו נטען, בין השאר, כי החברה פגעה בציבור הצרכנים ובתחרות החופשית בתחום המחשבים האישיים, על ידי שילוב ה"אקספלורר" כמרכיב בלתי ניתן להפרדה ממרכיבי תוכנת ההפעלה "חלונות", דבר שהביא לייקור התוכנה[2]. משרד המשפטים גרס, כי מערכת ההפעלה של "מיקרוסופט" וחבילות היישומים שפיתחה, ביססו את מעמדה המונופוליסטי של החברה בשוק התוכנה.[3]

עו"ד וכלכלן רוני א' אילן ומר רמי קסל

א.    מסע פתיחה:

דרך הייסורים של חברת "מיקרוסופט" בתחום ההגבלים העסקיים, החלה בד בבד עם קריסתו, או, נכון יותר לומר, כתוצאה מהצלחתו היתרה של הדפדפן המסחרי הראשון בעולם, "נטסקייפ". דפדפן "נטסקייפ", או בשמו הקודם, "נוויגייטור", הופץ לראשונה בחודש נובמבר 1994. הדפדפן התבסס על פיתוח של סטודנטים מאוניברסיטת אילינוי שכונה "מוזאיק". עד למועד תכנות והפצת ה"נוויגייטור", הורכב האינטרנט מקבצי טקסט בלבד. דפדפן ה"נטסקייפ" היה הדפדפן האינטראקטיבי הראשון מסוגו שאפשר הצגת תמונות, גרפיקה, אודיו ווידיאו. בחודש נובמבר 1998 נרכשה "נטסקייפ" על ידי חברת "אמריקן אונליין" תמורת סכום של 4.2 מיליארד דולר.

"נטסקייפ" הנפיקה את מניותיה בבורסת הנאסד"ק בחודש אוגוסט 1985, במה שנחשב ליריית הפתיחה של עידן ה"דוט.קום". בסמוך לכך, הודיעה חברת "מיקרוסופט" כי היא תתחיל להעניק שירותי אינטרנט באמצעות דפדפן משלה, שקיבל את השם המסחרי "אקספלורר". על מנת להתחרות ב"נטסקייפ", החליטה חברת "מיקרוסופט" לכרוך את הדפדפן בתוכנת ההפעלה שלה, כאשר עלויות הפיתוח והשיווק יכוסו מרווחי החברה ממגוון מוצריה האחרים. ל"נטסקייפ", בניגוד ל"מיקרוסופט", לא היה ממה לסבסד את הדפדפן שלה. "נטסקייפ" ביססה את עסקיה על השימוש הנרחב בדפדפן פרי תוצרתה בלבד.

"מיקרוסופט" לא צפתה את הצלחת האינטרנט ובתחילה הובסה בתחרות על ידי "נטסקייפ" בהפצת הדפדפן. כדרך לנגח את הדפדפן המתחרה שילבה "מיקרוסופט" את הדפדפן שלה ב"חלונות", באופן שהפך להיות דפדפן ברירת המחדל של משתמשי "חלונות". בכך, חסכה "מיקרוסופט" מציבור משתמשי האינטרנט את הצורך להוריד ולהתקין את דפדפן ה"נטסקייפ" במחשבם האישי, אלא שבצורה זו פעלה "מיקרוסופט" ואף הצליחה בסופו של דבר לחסל את הדפדפן המתחרה[1]. "מיקרוסופט" השתלטה על השוק האינטראקטיבי וגרמה ליצרני דפדפנים אחרים לאבד נתח שוק משמעותי.

  

ב.    הבקשה להכריז על "מיקרוסופט" כבעלת מונופול:

ב-18 במאי 1998, הוגשה בארצות הברית תביעה מטעם משרד המשפטים נגד חברת "מיקרוסופט" על בסיס החוק הפדרלי. במסגרת תביעה זו נטען, בין השאר, כי החברה פגעה בציבור הצרכנים ובתחרות החופשית בתחום המחשבים האישיים, על ידי שילוב ה"אקספלורר" כמרכיב בלתי ניתן להפרדה ממרכיבי תוכנת ההפעלה "חלונות", דבר שהביא לייקור התוכנה[2]. משרד המשפטים גרס, כי מערכת ההפעלה של "מיקרוסופט" וחבילות היישומים שפיתחה, ביססו את מעמדה המונופוליסטי של החברה בשוק התוכנה.[3]

במועדים כמעט מקבילים, הגישו תשע עשרה מדינות נוספות בארצות הברית תביעה כנגד "מיקרוסופט", על פי חוקי המדינות והחוק הפדרלי, בה נטען כי החברה ניצלה את מעמדה המונופוליסטי בשוק מערכות ההפעלה, על מנת לחנוק ולדכא תחרות ולהשיג דריסת רגל במגזר הדפדפנים.[4] שתי התביעות, הפדרלית ושל המדינות אוחדו והובאו בפני השופט תומס פנפילד ג'קסון.

תביעות אלו לא נוצרו בחלל הריק, והן היוו המשך למסכת יחסים בעייתית של "מיקרוסופט" עם מחלקות המשפטים השונות. כבר ב-15 ביולי 1994, נחתם הסכם בין משרד המשפטים הפדרלי לבין "מיקרוסופט", על פיו התחייבה האחרונה שלא לכפות על יצרני ציוד, הרוכשים רשיונות שימוש במערכת ההפעלה, רכישה מקבילה של מוצרים אחרים.[5] אף על פי כן, נאמר בהסכם במפורש כי התחייבות זו של איננה אוסרת עליה פיתוח של מוצרים משולבים. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין בחודש אוגוסט 1995.

בחודש ספטמבר 1996 החל משרד המשפטים לחקור את נהלי מכירת הרשיונות של "מיקרוסופט" בחשד כי היא כופה רכישה של הדפדפן שלה, 'אקספלורר", באמצעות שילובו במערכת ההפעלה החדשה "חלונות 95". ביום 20 לחודש אוקטובר 1997, הגיש משרד המשפטים את מסקנות חקירתו, לפיהן הדפדפן "אקספלורר" הוא מוצר נפרד ושונה ממערכת ההפעלה, ולכן "מיקרוסופט" עוברת לכאורה על תנאי ההסכם.

"מיקרוסופט" טענה מנגד כי מדובר במוצר משולב, כזה שהותר לה לפתח, וכי מבלי אלמנטים יסודיים של הדפדפן המצויים בלב מערכת ההפעלה, מערכת ההפעלה עצמה לא תוכל לאתחל את המחשב.

בתגובה, ביקש משרד המשפטים ביום 20 לנובמבר 1997 מבית המשפט לאסור, במפורש, על "מיקרוסופט" לכפות התקנה של רכיבים ספציפיים המאתחלים את גרסה 3.0 של "אקספלורר".

ביום 11 לדצמבר 1997 דחה שופט בית המשפט המחוזי בוושינגטון די.סי., תומס פנפילד ג'קסון,[6] את תביעת משרד המשפטים, אך קיבל את הטענה כי הדפדפן ומערכת ההפעלה הנם מוצרים נפרדים.[7]

בחודש דצמבר 1997, בתגובה להליכים משפטיים אלו, התחייבה החברה להודיע ליצרנים שאינם חייבים להתקין את מרכיבי הדפדפן במערכת ההפעלה. אולם, מכיוון שכך תנוטרל מערכת ההפעלה, הודיעה "מיקרוסופט", שתספק ליצרנים מערכת הפעלה מסוג "חלונות 95", מדגם קודם (ונחות) אשר אינו משלב את מערכת ה"אקספלורר". במקביל, שודרגה המערכת החדשה של "חלונות 95", כך שהסרת מרכיבי ה"אקספלורר" גרמה לשיתוקה.

האם פעולות אלו של "מיקרוסופט" מעידות בהכרח על רצון טוב? לא ברור. מחד, אכן ניתן לצפות כי צד לסכסוך משפטי שטרם הוכרע (ואשר צדקתו טרם הוכחה), יפעל על מנת להוכיח רצון טוב. מאידך, פעולה כזו יכולה להחליש את טענותיה העקרוניות של "מיקרוסופט", כי מדובר במוצר אחד מורכב, שכן הנה, לפתע, ניתנת ליצרנים ולציבור הלקוחות האפשרות לרכוש מוצרים נפרדים.

בפעולתה זו, ניסתה "מיקרוסופט" להראות כי אינה מתקשרת בחוזים, או בפעולות משולבות כלשהן המפרות את חוק ההגבלים העסקיים האמריקאי, הידוע בכינוי "חוק שרמן".

ניתן לתקוף את פעולת "מיקרוסופט", על פי התנאי השלישי לסעיף 1 ל"חוק שרמן" האוסר קשירת קשר שיש בו לפגוע בתחרות המסחרית. אם אכן מדובר במוצרים שניתן להפרידם, הרי שבשחרור מערכות הפעלה חסרות יכולת דפדוף ונחותות לשוק, הפעילה "מיקרוסופט" לחץ פסיכולוגי וכלכלי על היצרנים, ודרכם על הלקוחות הסופיים.

בל לנו לשכוח, ו"מיקרוסופט" לא סתרה טענה זו, כי שוק מערכות ההפעלה אכן נשלט על ידה. כך למעשה, הציבה "מיקרוסופט" בפני היצרן והלקוח את הצורך להחליט בין שימוש בדפדפן על פי בחירתו, בצמוד למערכת הפעלה נחותה, או בדפדפן על פי בחירת "מיקרוסופט", בצמוד למערכת הפעלה איכותית יותר. בעולם טכנולוגי מתקדם, בו דרישות המשתמש הולכות וגדלות, קשה לומר כי הבחירה שהציעה הנה בגדר בחירה חופשית.

ביום 17 לחודש דצמבר 1997 הגיב משנה משרד המשפטים לפעולתה של "מיקרוסופט", (כנראה מתוך הכרה כי הסרת מרכיבי הדפדפן ממערכת ההפעלה ישתקו אותה), ודרש ממנה לספק ליצרנים מערכות הפעלה משולבות מערכות דפדפן, שתוסתרנה מהמשתמש.

בנוסף, ביקשה התביעה הפדרלית מבית המשפט לראות במעשי "מיקרוסופט", אף שהם לכאורה תואמים את הנדרש ממנה, כבזיון בית המשפט.

ב-21 לחודש ינואר 1998 הגיעה "מיקרוסופט" עם התביעה הפדרלית להסכם בפני בית המשפט, על פיו תספק ליצרנים שתי גרסאות נוספות של "חלונות 95" בהן משולבת מערכת הדפדפן, אך רוב מרכיביה יוסתרו מן המשתמש על מנת להקשות את השימוש בה.

חזרנו מבחינה כרונולוגית אל התביעות שהוגשו נגד חברת "מיקרוסופט" בחודש מאי 1998 (התביעה הפדרלית ותביעת המדינות – תביעות שכאמור אוחדו). בכתב ההגנה שהגישה "מיקרוסופט" בתביעות אלו, טענה להגנתה, כי היא איננה מונופול, כי התחרות בשוק טכנולוגיית המידע משגשגת וכי היא לא ניצלה לרעה את מעמדה בשוק. בנוסף, טענה כי הסכמי הרישוי שלה עם יצרניות המחשבים לא יצרו ריסון בלתי חוקי של המסחר. החברה טענה כי העובדה שהיא חתמה על הסכמי בלעדיות עם יצרניות מחשבים, הסכמים אשר פגעו בעקיפין במתחרותיה, איננה מהווה התנהגות בלתי תחרותית או ניצול לרעה של עמדה דומיננטית בשוק המחשבים האישיים.

עוד טענה "מיקרוסופט", כי עומדת בפניה תחרות מצד גורמים רבים, כי מעשיה לא היו בגדר עבירה על החוק וכי שילוב הדפדפן במערכת ההפעלה היה דווקא יישומו של רעיון חדשני שבא להיטיב עם ציבור הלקוחות. בנוסף, טענה החברה כי מונופול הוא גוף שאין לו סיבה לחדש ולהיות בעל מחירים תחרותיים, ואילו היא עומדת גם עומדת בפני צורך זה, ולפיכך אין היא מונופול.

עוד הוסיפה וטענה "מיקרוסופט", בהסתמכה על תקדים משנת 1982, כי זכויות היוצרים מעניקות לה זכות לסרב לביצוע שינוי במערכת המוגנת על ידי זכויות אלו. טענתה זו נדחתה.[8]

 

ג.     ההכרזה על "מיקרוסופט" למונופול:

בפסק הדין שניתן בתאריך 3 אפריל 2000,[9] נפסק כי "מיקרוסופט" עברה על סעיפים 1 ו-2 של "חוק שרמן" הפדרלי ("The Sherman Act") משנת 1890, האוסר, בין השאר, ניצול של כוח מונופוליסטי.

בית המשפט פסק, כי "מיקרוסופט" אכן נהנית מכוח מונופוליסטי ופוגעת במתחריה באופן בלתי מוצדק. עוד נפסק, כי "מיקרוסופט" השתמשה לרעה בכוחה המונופוליסטי על מנת לפגוע במתחריה, בחברות נוספות ובצרכנים שלהגנתם נחקקו חוקי ההגבלים העסקיים. השופט קבע עוד, שהחברה ניצלה את מעמדה המונופוליסטי בשוק בתחום מערכות ההפעלה ומנעה תחרותיות שתאפשר הורדת מחירים וייעול.

בית המשפט הוסיף ופסק, כי "מיקרוסופט" הנה בגדר מונופול דורסני בשוק מערכות ההפעלה, אשר לא בחל בשום אמצעי לניצול מעמד זה להשגת דריסת רגל בתחום יישומי האינטרנט. בית המשפט קבע, כי מערכת ההפעלה "חלונות" ודפדפן האינטרנט "אקספלורר" הנם מוצרים העומדים כל אחד בפני עצמו, וכי כפייה של הפצתם והתקנתם כמוצר אחד חוסם תחרות ומהווה "כבילה" בלתי חוקית.

בהתאם להוראת סעיף 1 ל"חוק שרמן" היה על התובעים להוכיח ארבעה אלמנטים הכרחיים;    1. קיומם של מוצרים נפרדים,[10] 2. מניעת אפשרות לרכשם בנפרד, 3. הסדר המשפיע על חלק משמעותי מהמסחר ברחבי ארצות הברית,[11] 4. לגוף הכובל, יש "כוח שוק" בתחום המוצר הכובל.

מבחן מרובע ומצטבר זה נקבע ואושש על ידי בית המשפט בשני מקרים קודמים, פסק דין "ג'פרסון" בשנת 1984 [12] ופסק דין "קודק" בשנת 1992.[13]  השופט ג'קסון קיבל את המבחנים שנקבעו במסגרת פסקי הדין בעניין "ג'פרסון" ו"קודק", עת פסק את הדברים שלהלן;

 

“The court of appeals’ observations…are in the strictest sense obiter dicta, and are thus not formally binding. ...read literally, the C.C. Circuit’s opinion appears to immunize any product design (or, at least, software product design) from antitrust scrutiny, irrespective of its effect upon competition, if the software developer can postulate any “plausible claim” of advantage to its arrangement of code”.[14]

השופט ג'קסון מצא שלושה טעמים לא להסתמך על אמירת אגב זו, מכיוון שהיא איננה תואמת את החלטת בית המשפט העליון, בשלושה אלו;

 

“First, it view the market from the defendant’s perspective, or, more precisely, as the defendant would like to have the market viewed. Second, it ignores reality: The claim of advantage need only be plausible; it need not be proved. Third, it dispenses with any balancing of the hypothetical advantages against any anticompetitive effects”.[15]

בעקבות פסיקה הרת גורל זו, נדרש כל צד להגיב ולהגיש את מסקנותיו בנוגע לדרך שבה ראוי ליישם את חוק ההגבלים העסקיים, לאחר שנקבע כי תאגיד "מיקרוסופט" אכן ניצל לרעה את כוח השוק שצבר.[16]

 

ד.    שוברים את הכלים?

ביום 28 באפריל 2000, הציעו התובעים לפרק את מונופול "מיקרוסופט". דובר על פיצולה למספר חברות קטנות שכל אחת מהן תעסוק בתחום אחר. הממשל ביקש לפרק את החברה לשלוש חברות נפרדות לפחות. חברת "חלונות", שתרכז את כל פעילות מערכת ההפעלה והדפדפן, חברת "אופיס" וחברת אינטרנט שתתמקד בפיתוח הדפדפן ועסקי האינטרנט.

בסופו של דבר, משרד המשפטים ו-17 מתוך 19 המדינות שהגישו את התביעה נגד "מיקרוסופט" הציעו לפצל את החברה לשתי חברות בנות, שאחת מהן תעסוק בפיתוח מערכת ההפעלה "חלונות" והשניה תפתח את שאר התוכנות, כדוגמת "אופיס". בהתאם להצעה האמורה, פיתוח דפדפן ה"אקספלורר" יתחלק בין שתי החברות, כך שרוב יכולותיו יפותחו על ידי חטיבת התוכנות, אולם לחטיבת מערכת ההפעלה תהיה גישה אליו. על פי ההצעה, שתי החברות לא יורשו להתאחד במשך עשר שנים לפחות.

בהקשר זה מעניין לציין, כי עונש פירוק דומה הוטל בעבר פעמיים בארצות הברית. בשנת 1911 פורקה אימפריית "Standard Oil" ובשנת 1982 פורקה "Moma Bell", ענקית הטלפוניה "AT&T", למספר חברות בנות – "Baby Bells". את השפעות הפירוקים ניתן לפרש בשני אופנים. מחד, באופן פרדוכסלי, מניות החברות שנוצרו מפירוק חברת הנפט האמריקאית "Standard Oil" בתחילת המאה, הגיעו לשיאים והרקיעו שחקים דווקא לאחר שנסחרו בנפרד, וגם "תינוקות בל" פרחו והן עומדות כיום בזכות עצמן, כלומר, ייתכן וכוחן המונופוליסטי עוד התעצם.

מאידך, העובדה כי מספר גדול של חברות פועל היום בתחומים משיקים ואף שונים מהווה הוכחה שאין טובה ממנה, כי המצב שקדם לפירוק, אכן היה אנטי תחרותי, מנע חידוש, התפתחות וצמיחה ופגע במשק בכלל  ובצרכנים בפרט.

החלטה על פירוק נמצאת בסמכות בית המשפט, אך אין פירוש הדבר כי עליו להשתמש בה. כל אחת מהחברות המפורקות, הייתה בעלת כוח, אמידות והשפעה גדולים יותר מרוב החברות במשק. יתר על כן, בהיותן "לא-מונופול", יש סיכוי רב כי החברות הנפרדות ינהלו את עסקיהן באגרסיביות לא פחותה, ואולי אף רבה יותר, עם השפעות שליליות על השוק.

על פי תפיסת הריאליזם האמריקאי, המייחס בין השאר לשופט גם תפיסת עולם, ניתן לנסות ולפרש את ההחלטה בדבר הפירוק כניסיון לשפר עמדות לפני הערעור הצפוי, על מנת להשיג הסדר פשרה טוב יותר לצרכנים ולתעשייה גם יחד.

כך או כך, מייד לאחר הכרזתה כמונופול, הודיעה חברת "מיקרוסופט" כי היא מסכימה להפרדת הדפדפן שלה ממערכת ההפעלה ולהטלת פיקוח על דרכי ניהול עסקיה. כמו כן, הודיעה חברת "מיקרוסופט", כי בלית ברירה, היא אף תסכים לשקול שחרור חלק מקודי המקור של מערכת ההפעלה "חלונות", אשר עד אז נחשבו לאחד הסודות השמורים ביותר בתעשייה. גילוי חלק מקוד המקור, יביא לכך שיצרני מערכות הפעלה אחרים יוכלו לכתוב אפליקציות אשר ניתן יהיה להפעילן באמצעות תוכנת "חלונות".

מאידך, טענה "מיקרוסופט", כי מדובר בהצעה קיצונית שתפגע בצרכנים ובאפשרות לפתח חידושים בתחום המחשבים. גורמים בכירים בחברה טענו, כי להצעה יהיה אפקט שלילי ביותר על החידושים בתעשיית הטכנולוגיה. לפי טענתם, החברה לא הייתה יכולה לפתח את תוכנת "חלונות" האטרקטיבית, לו הייתה מורכבת מחברות שונות. לפיכך, נטען כי הפירוק יפגע קשות ביכולת החברה להמשיך לחדש, דבר שיפגע בעיקר בציבור הצרכנים.

יחד עם זאת, הודיעה "מיקרוסופט" כי היא מוכנה לקבל באורח מיידי את מלוא ההגבלות שיטיל עליה בית המשפט, ובלבד שהצעת החלוקה תידחה על ידי בית המשפט עד לסיום הליכי הערעור. החברה העלתה הצעות להגבלות שיוטלו עליה, ביניהן לאפשר ליצרני המחשבים לשנות את מבנה העמוד הראשון של מערכת ההפעלה לצורך מותגיהן והחבאת דפדפן ה"אקספלורר" בתוך מערכת ההפעלה כך שלא יהווה ברירת מחדל. החברה אף הקפיאה את הצגת פלטפורמת האינטרנט החדשה שלה.

בית המשפט המחוזי נעתר להצעת התובעים, וקבע כי תאגיד התוכנה הגדול בעולם יפורק לשתי חברות שונות שימנעו מהתאגיד להמשיך ולהיות מונופול בשוק המחשבים.[17] יחד עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשתה לעכב את ההליכים עד למיצוי הליכי הערעור.[18] במסגרת גזר הדין, שניתן על ידי בית המשפט, נקבע כי חברה אחת תעסוק בפיתוח "חלונות", והשניה בתוכנות כולל הדפדפן "אקספלורר". בהתאם לכך, תופרד חטיבת מערכות ההפעלה מחטיבת התוכנות העסקיות.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי תוכנית הפירוק צריכה להתוות מסגרת פעולה מדויקת להפרדת חטיבת מערכות ההפעלה מחטיבת התוכנות העסקיות, וכן העברת נכסיה של כל אחת מהן –ובכללם כוח האדם, מערכות מחשב ותקשורת, רכוש קבוע ונכסי קניין רוחני וכל הנכסים הדרושים לקיום כלכלי עצמאי ונפרד. במסגרת פסק הדין, הורה בית המשפט, כדלהלן;

 

“The separation of the Operating Systems Business from the Application Business, and the transfer of the assets of one of them (the “Separated Business”) to a separate entity, along with…. Such other assets as are necessary to operate the Separated Business as an independent and economically viable entity”.[19]

 למקרא שורות אלו, אין פלא כי ערעורה של "מיקרוסופט" הוגש טרם יבשה הדיו על פסק הדין.

 

ה.    קביעת הערכאה שתדון בהליך הערעור:

"מיקרוסופט" הגישה את ערעורה על החלטת השופט ג'קסון לפרקה לשתי חברות לבית המשפט לערעורים שבמחוז קולומביה, בתקווה שבית המשפט לערעורים יכיר בכך כי החדשנות במוצרי "מיקרוסופט" מהווה את ליבה ונשמתה של תעשיית הטכנולוגיה.[20]

משרד המשפטים, מנגד, ביקש להעביר את הדיון לערכאה גבוהה יותר, בטענה שדיון מיידי בעניין בבית המשפט העליון הנו לטובת הציבור והכלכלה האמריקאית. משרד המשפטים האמריקאי הגיש בקשה לבית המשפט לערעורים, במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע כי הדיון בערעור "מיקרוסופט" איננו נתון בסמכותו. משרד המשפטים טען כי הדיון משקף עניין ציבורי וכלכלי ממדרגה ראשונה, ועל כן יש לדון בו בערכאה הגבוהה ביותר, דהיינו בית המשפט העליון.

"מיקרוסופט" התנגדה לכך, וטענה כי לאור העובדה שבית המשפט ייאלץ לבחון בצורה יסודית ומעמיקה את החומר הראייתי, התועלת בבחינה מקיפה על ידי בית המשפט לערעורים עדיפה בהרבה על דיון מהיר ובלתי ממצה בבית המשפט העליון.

בית המשפט לערעורים דחה את בקשת משרד המשפטים שלא לדון בתיק. כן קבע בית המשפט לערעורים, כי מי שיחרוץ את דין הערכאה שתדון בתיק יהיה השופט ג'קסון, שבפניו הוגשה בקשת משרד המשפטים להעביר את הטיפול בערעור ישירות לבית המשפט העליון.

השופט ג'קסון, אשר כתב את גזר הדין המרשיע, צידד בעמדת משרד המשפטים והמליץ אף הוא כי בית המשפט העליון ידון בערעור. המלצה זו ניתנה על ידי השופט ג'קסון מתוקף סעיף מיוחד של "מסלול מהיר" שנועד למקרים של משפטים הנוגעים לפירוק מונופולים.

בית המשפט העליון בארצות הברית דחה את בקשת משרד המשפטים האמריקאי וביטל את המלצת השופט ג'קסון לדון בערעור על הרשעת חברת "מיקרוסופט" בהפרת חוקי ההגבלים העסקיים בשוק התוכנה.[21] ברוב של שמונה שופטים מול אחד, קבע בית המשפט העליון, כי הערעור יידון בפני בית המשפט לערעורים ולאחר ההכרעה יעבור התיק, אם יידרש, חזרה לאולמו של השופט ג'קסון או ישירות לבית המשפט העליון.

ו.     הכרעת בית המשפט לערעורים:

במסגרת הערעור, טענה "מיקרסופט" כי מעשיה היו חוקיים לחלוטין, כי פסיקת השופט ג'קסון הושפעה מדעה קדומה, וכי פיצול החברה הוא פתרון קיצוני אשר יגרום נזק לא רק לחברה, אלא לתעשיית התוכנה בכלל ולצרכנים בפרט. נציגי החברה טענו, כי השופט ג'קסון כלל לא לקח בחשבון את הפגיעה שתיגרם לצרכנים בעקבות פירוק החברה. עוד טענו, כי אם ל"נטסקייפ" אין יכולת להתחרות, לא ייתכן שבוצעה הפרה של חוק ההגבלים העסקיים.[22]

בנוסף, טענה כי השופט ג'קסון התבטא נגדה במספר ראיונות שהעניק לכלי התקשורת במהלך ובתום המשפט. "מיקרוסופט" קבלה על התבטאויותיו הפומביות של השופט ג'קסון שפורסמו בכלי התקשורת, בכללם הערות על ה"עקשנות" של "מיקרוסופט" וש"גייטס רואה את עצמו כנפוליון", הערות המעידות על כך שדעת השופט הייתה מוטה נגדה.

במהלך המשפט נשבה רוח אופטימית, כאשר אחד השופטים הביע דעה על פיה פיצול החברה לא יפגע במעמדה המונופוליסטי, גם אם תאושר הפסיקה על פיה החברה אכן מהווה מונופול בתחום התוכנה. כלומר, בית המשפט הטיל ספק בכך שהליך הפירוק ישפר את מצב התחרות בשוק מפני שמצבה של "מיקרוסופט" יציב מדי, ולא יקשה עליה להמשיך לשלוט בשוק גם לאחר הפירוק.

בית המשפט לערעורים דחה את הערעור, וקבע כי "מיקרוסופט" אכן ניצלה לרעה את מעמדה המונופוליסטי. יחד עם זאת, ביטל בית המשפט לערעורים את גזר הדין, הואיל והשופט ג'קסון הדליף לכלי התקשורת הערות, במסגרתן הביע דעה שלילית נגד חברת "מיקרוסופט" שהותירו רושם כבד של משוא פנים.[23] בית המשפט לערעורים הטיל ספק באובייקטיביות של השופט ג'קסון, אך אישר את מסקנתו לפיה "מיקרוסופט" הפרה את חוקי ההגבלים העסקיים.

בית המשפט לערעורים קבע כי ג'קסון נהג בצורה בלתי ראויה, כאשר ערך ראיונות חשאיים עם נציגי התקשורת ודיבר בגנות "מיקרוסופט" מחוץ לאולם המשפט. עם זאת, אישר בית המשפט לערעורים את מסקנתו של השופט ג'קסון, לפיה "מיקרוסופט" הפרה את חוקי ההגבלים העסקיים. בית המשפט לערעורים קבע כי "מיקרוסופט" פעלה בניגוד לחוק, כאשר שילבה את תוכנת הדפדפן שלה במערכת ההפעלה "חלונות 98".

עוד הורה בית המשפט על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיקבע את הסנקציות שיוטלו על ענקית התוכנה בעקבות העבירות שביצעה על חוקי ההגבלים העסקיים, אך קבע כי התיק לא ימשיך להתברר בפני השופט ג'קסון. בהתאם לכך, קבעה הנהלת בתי המשפט כי השופטת קולאר קוטלי תחליף את השופט ג'קסון, בבירור המשך ההליכים המשפטיים ובקביעת הסנקציות שיוטלו על חברת "מיקרוסופט".

"מיקרוסופט" הגישה בקשה לשימוע חוזר בנוגע לפסיקת בית המשפט לערעורים, שכן לטענתה הכללת תוכנת הדפדפן במערכת ההפעלה "חלונות" איננה משכללת עבירה על חוקי ההגבלים העסקיים. "מיקרוסופט" טענה, כי משרד המשפטים לא גיבה בהוכחות את האשמה, על פיה הכללת התוכנה במערכת ההפעלה תורמת ליצירת מונופול.

רטוריקה זו של "מיקרוסופט", לדעתנו, הנה דמגוגית. "מיקרוסופט" התייחסה להיבט אחד של המעשה בו היא הואשמה, והתעלמה בעצם מן ההיבטים הבעייתיים. את הכללת הדפדפן במערכת ההפעלה, כאשר היא מוצגת בפני עצמה, קל לראות כפיתוח חדשני, מועיל ונוח, לשירות הצרכן.

ברור כי "מיקרוסופט" בחרה בכוונה להתעלם מהטענות האמיתיות לפיהן היא מנצלת את שליטתה בשוק מערכות ההפעלה, או במילים אחרות, מנצלת לרעה את כוחה המונופוליסטי על מנת לאלץ את היצרנים ואת המשתמשים להתקין, לרכוש ולהשתמש בדפדפן שלה בלבד, מבלי להשאיר מקום לבחירה חופשית. "מיקרוסופט" בחרה להתעלם מהעובדה, כי לא שילוב הדפדפן יוצר את המונופול, אלא כפיית רכישתו והשימוש בו.

בית המשפט לערעורים דחה את בקשת "מיקרוסופט" לערוך דיון נוסף, מיוחד בפסיקתו, שאישרה את מסקנת בית המשפט קמא על פיה "מיקרוסופט" נהגה באופן בלתי חוקי, כאשר שילבה את קוד מערכת ההפעלה בקוד תוכנת הדפדפן באופן בלתי ניתן להפרדה.

 

ז.     הגשת ערעור לבית המשפט העליון:

בעקבות פסיקת בית המשפט לערעורים, הגישה "מיקרוסופט" בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק ובמקביל ביקשה מבית המשפט לערעורים לעכב את ביצוע פסק הדין עד שתתקבל החלטת בית המשפט העליון בעניין. "מיקרוסופט" ביקשה מבית המשפט העליון לבטל את פסיקת השופט ג'קסון, בהתבסס על האשמות לפיהן ניהל השופט ג'קסון שיחות עם עיתונאים במהלך המשפט שנערך בפניו, דבר המוכיח כי פסיקתו הוטתה נגדה.

משרד המשפטים התקומם נגד הגשת הערעור לעליון, וגרס כי "מיקרוסופט" הגישה את הערעור על מנת שלא תיעצר השקת מערכת ההפעלה החדשה מתוצרתה, המשלבת תוכנות רבות וביניהן נגן מדיה, תוכנת "פיירוול", תוכנה למסרים מיידיים ועוד. משרד המשפטים טען, כי המערכת החדשה תאפשר למשתמשים לשלוף מידע מהרשת באמצעות כל יישום בכל מכשיר. לצורך זה פיתחה "מיקרוסופט" שיטה לאחסון מאוחד של קבצים בפורמטים שונים.

משרד המשפטים הביע דאגה, מכך שמערכת ההפעלה החדשה של "מיקרוסופט" "חלונות XP" תחזור על השילוב בין קוד מערכת ההפעלה ובין הקוד בתוכנת הדפדפן באופן שלא ניתן יהיה להפרידם, בדומה לגרסה של תוכנת ההפעלה שהביאה להכרעה כי "מיקרוסופט" נהנית מעמדה מונופוליסטית בשוק התוכנה ומנצלת עמדה זו.

בית המשפט הפדראלי לערעורים דחה את בקשת "מיקרוסופט" לעכב את ההליכים נגדה עד שערעורה יישמע בפני בית המשפט העליון, והורה לקיים באופן דחוף את הדיון בנוגע לסנקציות שיוטלו על "מיקרוסופט" בגין ניצול מעמדה המונופוליסטי.

 

ח.    השפעת חילופי הממשל על התביעה נגד "מיקרוסופט":

בשלב זה נכנס לתמונה גורם משמעותי נוסף. בעקבות החלפת הממשל בארצות הברית ומינויו של ג'ורג' בוש לנשיא החדש, הודיע הממשל החדש כי אין בכוונתו להתערב בערעור שהגישה "מיקרוסופט". הממשל הרפובליקני דבק בהתערבות מינימליסטית בכלכלה. לנוכח דברים אלו, הוערך כי אם חברת "מיקרוסופט" תזכה בערעור, משרד המשפטים לא יגיש ערעור.[24]

על מנת להתקדם בנתיב המשא ומתן, הודיעה חברת "מיקרוסופט" כי היא תשנה את רשיונות השימוש שהיא מעניקה ליצרניות המחשבים הגדולות, כך שהן יוכלו להסיר את הדפדפן המורכב במערכת ההפעלה "חלונות" ולהתקין במקומו דפדפן אחר, לפני מכירת המחשב ללקוח. בפועל, "מיקרוסופט" לא אפשרה ליצרניות המחשבים להסיר את הדפדפן ממערכת ההפעלה, אלא רק את הקישור לדפדפן שעל שולחן העבודה.

השינוי שהציעה "מיקרוסופט" סיפק מענה רק לאחת משמונה הפרות של חוקי ההגבלים העסקיים בהם נמצאה אשמה. בית המשפט לערעורים קבע, כי "מיקרוסופט" ערכה חוזים מיוחדים עם יצרניות המחשבים שבהם התחייבו האחרונות לקדם את מוצריה. הפרה אחרת עסקה באיומים על חברת "אפל", כי עליה להשתמש בדפדפן "אקספלורר" כדפדפן הבלעדי עבור "מקינטוש", שאם לא כן יופסק פיתוח חבילת "אופיס" למשתמשי "מקינטוש". הפרה נוספת הייתה בדרך שבה "מיקרוסופט" שכנעה מפתחים כי גרסת ה"ג'אווה" שלה תעבוד על פלטפורמות שונות, אף שבפועל גרסת "ג'אווה" שפיתחה עבדה רק על מערכת ההפעלה "חלונות".

לנוכח חילופי השלטון ועליית הזרם הרפובליקני, הודיעו משרד המשפטים האמריקאי והמדינות התובעות, כי הן נסוגות מדרישתן לפצל את "מיקרוסופט" לשתי חברות נפרדות. ההחלטה לסגת מדרישת הפירוק ולהימנע מדיון משפטי בשאלת שילוב הדפדפן במערכת ההפעלה, ייתרו לכאורה את הצורך בהמשך ההליכים בנוגע לפירוק חברת "מיקרוסופט". במקום פירוק, ביקש הממשל למנוע פגיעה בצרכנים על ידי הטלת מגבלות על "מיקרוסופט".

שתיים מבין המדינות התובעות, ניו יורק[25] וקליפורניה, הודיעו כי יגישו תביעה נפרדת נגד החברה במידה והסנקציות שיוטלו עליה לא יהיו מספקות. מדינות אלו דרשו שהחברה לא תשלב במערכת החדשה אלמנטים שינצלו את כוחה המונופוליסטי.

המדינות שתמכו בניהול הליך המשא ומתן והימנעות מפירוק חברת "מיקרוסופט", הביעו מנגד את הדעה על פיה החלטת משרד המשפטים לוותר על הפירוק הנה החלטה מפוכחת שתאפשר הטלת מגבלות על "מיקרוסופט" מבעוד מועד, בטרם השקת תוכנת "חלונות" החדשה.

 

ט.   הליכי המשא ומתן בין הצדדים:

השופטת קולאר-קוטלי, שהחליפה כאמור את השופט ג'קסון, בעקבות פסיקת בית המשפט לערעורים, שלחה את "מיקרוסופט" וממשלת ארצות הברית לנהל דיונים אינטנסיביים במטרה להגיע להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, בנוגע לסנקציות שינקטו על מנת למנוע מ"מיקרוסופט" לחזור ולהפר את חוקי ההגבלים העסקיים.[26]

 

        לאחר שהליך המשא ומתן בין הצדדים כשל, החליטה השופטת קולר-קוטלי למנות מתווך מטעם בית המשפט, שינסה להביא את הצדדים לפשרה. השופטת הבהירה, כי אם המתווך ייכשל היא תחל בהליכי הצגת טיעונים לעונש, שבסופם תטיל את העונשים וההגבלות על "מיקרוסופט".

 בסיוע המתווך, הצליחו הצדדים לנסח הסכם פשרה, על פיו תאפשר "מיקרוסופט" ליצרניות המחשבים להתקין תוכנות על מערכת ההפעלה שלה לפני שהן מוכרות אותה למשתמשי הקצה, אבל לא תחויב לבצע שינויים כלשהם במערכת ההפעלה או בדרך שבה היא משלבת רכיבים בתוך מערכת הפעלה. הפשרה הטילה את האחריות על התחרות בשוק המחשבים על יצרניות המחשבים, הקשורות בדרך כלשהי ל"מיקרוסופט".

בהתאם להצעת הפשרה התחייבה "מיקרוסופט" לספק לשלושה מומחים מטעם בית המשפט גישה מלאה לספרי החשבונות שלה, לקוד המקור שלה ולמידע נוסף בחברה. המומחים שיעבדו במשרה מלאה במשרדי החברה במשך חמש שנים, יוודאו ש"מיקרוסופט" עומדת בהבטחתה לספק את המידע הנדרש לחברות תוכנה המתחרות בה, כדי שאלה יוכלו לפתח תוכנות אשר יעבדו היטב עם מערכת ההפעלה "חלונות". בנוסף, התחייבה "מיקרוסופט" לאפשר ליצרניות המחשבים להתקין על מערכת ההפעלה שלה תוכנות נוספות, לפני מכירת המחשב ללקוח הסופי. לטענת הממשל, דבר זה יאפשר לחברות המתחרות ב"מיקרוסופט" להשתמש בפלטפורמה הטכנולוגית שלה ככלי ליצירת תחרות.

הסכם הפשרה נועד במהותו לאפשר הפרדה רוחבית ואנכית בשוק מערכות ההפעלה ובשוק הדפדפנים, ובוודאי להשליך על שווקים של אפליקציות תוכנה נוספות. ניתן להבהיר זאת על ידי שימוש במונח המקצועי הרווח היום בארץ לגבי מונופולים בתחום התקשורת; Unbundling”".

כשם שיש נטייה לראות את בזק או את חברות הכבלים כחברות המספקות תשתית הולכה בלבד, כאשר גופים אחרים יכולים להשתמש בשירותים אלו לצורך אספקת תוכן ככל העולה על רוחם (אגב רשיון ראשון מסוגו ניתן בימים אלו ל"ערוץ ההיסטוריה הישראלית" – הערוץ שוכר מחברות הכבלים שירות "הולכה" בלבד, להבדיל מכל שאר הערוצים המשודרים בכבלים ובלווין, אשר נרכשים בפועל על ידי הגופים המשדרים ונמכרים ללקוחות).

הכוונה הייתה כי מערכת ההפעלה תהיה ניטראלית לחלוטין, כך שהיצרן או המשתמש יוכל להשתמש בה לכל סוג של תוכנה או יישום העולה על רוחו. בכך, ניתנה כביכול ליצרנים הזדמנות ואפשרות שווה להצליח.

במסגרת הסדר הפשרה שהוצע, הסכימה "מיקרוסופט" לבטל את הסעיפים בחוזי הרישוי שלה האוסרים על יצרניות המחשבים להתקין תוכנות על מערכת ההפעלה שלה לפני מכירת המחשב לצרכן. בנוסף, הסכימה החברה לגלות חלק מקוד המקור של תוכנת "חלונות" בפני חברות המפתחות תוכנות למערכת ההפעלה, או בפני חברות המייצרות ציוד היקפי למחשבים אישיים, כדי להקל על התאמת מוצריהן למערכת ההפעלה.

חלק מהמדינות התובעות התנגדו לנוסח הסכם הפשרה שהוצע, וטענו כי הממשלה מגלה פשרנות יתר מול "מיקרוסופט" וכי לא יסכימו להצעת פשרה שאיננה משקפת את האינטרס הציבורי. מדינות אלו גרסו, כי הפשרה המוצעת תאפשר ל"מיקרוסופט" להחליט באופן בלעדי איזו תוכנה תשולב במערכת ההפעלה שלה, ובכך תוכל לחזור לסורה.

לגישת המדינות המתנגדות, הסכם הפשרה שהוצע לא כלל הגבלות שישנו את המודל העסקי של "מיקרוסופט" או ימנעו ממנה לשלב תוכנות נוספות במערכת ההפעלה, כפי שעשתה כאשר שילבה את תוכנת דפדפן האינטרנט במערכת ההפעלה "חלונות", שילוב שהוביל להגשת התביעה נגדה.

 מאידך, קשה היה לצפות לפסיקה עקרונית גורפת, במיוחד בתחום בו החידושים הנם תכופים ורודפים זה את זה. טענה נוספת, פרקטית יותר להתנגדות, היא סוג הפיצוי לנפגעים, שרובו כיסוי הוצאות משפטיות, ומיעוטו, תרומה ממשית לתחרות, שהייתה המניע לתביעות.

בתום התחבטויות רבות, הודיעו תשע מדינות שהן מוכנות לקבל את הצעת הפשרה שנוסחה. שש מדינות ביקשו זמן נוסף לשקול את עמדתן ביחס להסדר הפשרה, והודיעו כי יסכימו להתפשר אם יתקבלו שינויים ותיקונים קלים. שלוש מדינות סירבו להתפשר, בטענה שהצעת הפשרה לא תחזיר את התחרות לשוק התוכנה.

על מנת לקדם את האינטרס הציבורי והדיוני של מיצוי הליכי המשפט, החליטה השופטת קולאר-קוטלי להמשיך לדון במשפט בשני מסלולים נפרדים, ולהפריד את התביעה הפדרלית מתביעת המדינות. במסלול הפדרלי יימשכו ההליכים המשפטיים לקראת סיומו של המשפט לאור הפשרה שאליה הגיעו הצדדים, ובמסלול השני יציגו תשע המדינות שהתנגדו להצעת הפשרה עדויות המלמדות מדוע ראוי להטיל על "מיקרוסופט" מגבלות חמורות יותר.

המדינות שמיאנו לחתום על הצעת הפשרה, דרשו ש"מיקרוסופט" תמכור מערכת הפעלה מודולרית שתאפשר ליצרניות המחשבים ולמשתמשים לבחור את התוכנות שישולבו בה. עוד דרשו מדינות אלו, כי "מיקרוסופט" תאפשר ליצרניות להסיר את הדפדפן שלה המשולב במערכת ההפעלה ולהתקין במקומו דפדפן מתחרה. המדינות טענו שמערכת הפעלה מודולרית תפתח את התחרות בשוק התוכנה ותמנע מ"מיקרוסופט" להשתלט על שווקים נוספים.

"מיקרוסופט" התנגדה בכל תוקף לדרישות אלו, בטענה כי פיתוח מערכת הפעלה מודולרית תפגע קשות בביצועי מערכת ההפעלה. "מיקרוסופט" טענה, כי אם הדפדפן יוצא מתוך מערכת ההפעלה, יידרדר תפקוד מערכת ההפעלה באופן קיצוני ופעולות רבות של המערכת ישובשו.

לנוכח עמדתן של המדינות המתנגדות וטענותיה הנגדיות של חברת "מיקרוסופט", הורתה השופטת קולאר-קוטלי לחברת "מיקרוסופט" להעביר אליהן את קוד המקור של מערכת ההפעלה "חלונות", כדי שיוכלו לבחון האם נכונה טענת  "מיקרוסופט" שלא ניתן להפריד בינה לבין תוכנת הדפדפן. "מיקרוסופט" טענה שלא ניתן להפריד בין מערכת ההפעלה לבין הדפדפן, שכן שתי התוכנות משולבות באופן הדוק האחת בשניה.

השופטת הוציאה צו עשה שהורה ל"מיקרוסופט" להעביר את קוד המקור למערכות ההפעלה של החברה ובהן גם מערכת ההפעלה החדשה "חלונות XP" למערכות משובצות מחשב, הנחשבת למערכת הפעלה שקל להתאימה לצורכי המשתמש. בהתאם להחלטת השופטת, נדרשה "מיקרוסופט" לחשוף את קוד המקור ללא כל קשר לפסיקתה הסופית.

ביום 1 בנובמבר 2002 אישרה השופטת קולאר-קוטלי את ההסדר למניעת מונופול שהושג שנה קודם לכן בין משרד המשפטים האמריקאי לבין חברת "מיקרוסופט".[27] מדינת מסצ'וסטס הודיעה כי תערער על ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה, שכן לטענתה העונשים שהוטלו על החברה אינם עומדים בקנה אחד עם ההפרות הבוטות של חוקי ההגבלים העסקיים שביצעה. עד מהרה, הודיעה מדינת מערב וירג'יניה על הצטרפותה למסצ'וסטס בערעור על אישור הסדר הפשרה. אלא, שביוני 2003, הצטרפה מערב וירג'יניה להסכם הפשרה והותירה את מסצ'וסטס, אשר תבעה כשני מליון דולר מ"מיקרוסופט", לבדה במאבק.

בהתאם לנוסח הסכם הפשרה הסופי, שבע מן המדינות שבחרו לא לערער על החלטת השופטת קיבלו מ"מיקרוסופט" סכום של 28.6 מיליון דולר כל אחת, כאשר סכום זה מורכב מ-25 מיליון דולר עבור שכר טרחת עורכי דינן וכ-3.6 מיליון דולר לפיקוח על פעילות החברה.[28] תשע מדינות נוספות זכו ב-10 מיליון דולר שכר טרחה. "מיקרוסופט" הודיעה כי אין בכוונתה להוציא דיווח מיוחד לבורסה בשל הפרשת הכספים למדינות התובעות, מכיוון שסכום זה נמוך מדי מכדי להשפיע על התוצאות הכספיות של החברה.

אישור הסכם הפשרה על ידי השופטת הביא בשלב זה להפוגת אש זמנית באחד ממשפטי ההגבלים העסקיים המרתקים והחשובים ביותר של המאה האחרונה, אך בין לבין כפי שנסקור בהמשך, נאלצה ונאלצת החברה להתמודד עם חזיתות משפטיות נוספות וחשובות לא פחות.

 לאחרונה, ביום 22 לחודש ספטמבר 2003, פסקה השופטת קולאר-קוטלי ש"מיקרוסופט" תשלם למדינת מסצ'וסטס סכום של כמיליון דולר בלבד. השופטת ביקרה את מסצ'וסטס ואמרה כי "לאחר שבדקה את טענות הצדדים, את המסמכים שהוגשו ואת החוק הרלוונטי, בית המשפט פוסק לטובת התובעים סך של 967,014.52 דולר עבור שכר טרחת עורכי הדין,      ו-0.0 דולר להוצאות. בהינתן המסמכים וההסברים הלוקים בחסר שהציגה התובעת, רואה בית המשפט פסק דין זה כנדיב".[29]

עינינו רואות, כי במסגרת פסק הדין ביקרה השופטת את מדינת מסצ'וסטס על שהגישה מסמכים והסברים לא מספקים. את גזר דינה הגדירה השופטת כנדיב. לא במפתיע, ציינו נציגי שני הצדדים כי הם מרוצים מפסק הדין. בשלב זה נראה כי התביעות שהסעירו בזמנו את עולם התוכנה, הסתיימו בקול ענות חלושה.

 

י.     תביעת "סאן מיקרוסיסטם" נגד "מיקרוסופט":

לצרות של "מיקרוסופט", שבאו לידי ביטוי באחד ההליכים המשפטיים היקרים ביותר בהיסטוריה המשפטית, נוספו הליכים משפטיים רבים ונוספים, מצדם של גורמים מתחרים, אשר ניסו בכל יכולתם להילחם במונופול הדורסני.

 

        תביעה חשובה ומרכזית של גורם מתחרה, הנה התביעה שהגישה חברת "סאן", יצרנית טכנולוגיית "ג'אווה", בחודש מרץ 2002 במדינת קליפורניה. תביעה זו עניינה הגבלים עסקיים, הסדרים כובלים, הפרת זכויות יוצרים ותחרות לא הוגנת. כצפוי, גם לתביעה זו שורשים עמוקים.

בחודש אוקטובר 1997, הגישה חברת "סאן" תביעה נגד חברת "מיקרוסופט", במסגרתה נטען כי "מיקרוסופט" הפרה את זכות השימוש ב"ג'אווה", הטכנולוגיה שפיתחה "סאן", אשר מאפשרת העברת תכנים ללא התחשבות במערכת ההפעלה של המשתמש.

חברת "סאן" האשימה את "מיקרוסופט" בפרסום כוזב, הפרת חוזה, גרם הפרת חוזה, תחרות בלתי הוגנת וחבלה באפשרות לניצולו של יתרון כלכלי בעתיד, בכך שערכה שינויים והתאמות אסורים לצורך שילוב שפת ה"ג'אווה" במערכת הדפדפן "אקספלורר".

עוד טענה "סאן", כי "מיקרוסופט" חשפה חלק מהקוד של הטכנולוגיה שפותחה על ידה באתר הבית של "מיקרוסופט". הקוד הופץ במסגרת ערכה למפתחים שביקשה "מיקרוסופט" לשחרר לבדיקה. במסגרת תביעתה דרשה "סאן" פיצוי כספי בסכום של 35 מיליון דולר בגין הפצת הקוד, בטענה כי בכך הפרה "מיקרוסופט" את החוזה שבין שתי החברות. בשלב הראשון, ביקשה וקיבלה "סאן" צו מניעה.[30]

הצדדים הגיעו להסדר פשרה בחודש ינואר 2001, על פיו שילמה "מיקרוסופט" ל"סאן" סכום של 20 מיליון דולר, ובתמורה קיבלה הרשאה להשתמש בגרסאות הישנות של "ג'אווה" למשך שבע שנים. במסגרת הסכם הפשרה, העניקה "סאן" ל"מיקרוסופט" גם אישור לשימוש מוגבל במוצריה.

בשלב זה, הודיעה חברת "מיקרוסופט" כי תוכנת ה"חלונות" החדשה שבכוונתה להשיק לא תכלול תמיכה בתוכנות הכתובות בשפת "ג'אווה", אלא אם כן המשתמשים יבקשו זאת. על פי הודעה זו, "מיקרוסופט" לא תכלול את מכונת ה"ג'אווה" הוירטואלית ב"חלונות" ובגרסאות נגזרות. "מיקרוסופט" הבהירה, עם זאת, כי יצרניות המחשבים האישיים יורשו להתקין את מכונת ה"ג'אווה" על גרסת ה"חלונות" החדשה על ידם במחשבים חדשים. "מיקרוסופט" הבהירה כי מכונת ה"ג'אווה" תימסר בתקליטור ללקוחות עסקיים וכי מערכת ההפעלה תתמוך בה.

"סאן" פנתה לבית המשפט, לנוכח הודעת חברת "מיקרוסופט", וטענה כי בהודעה זו הפרה את רשיון השימוש בטכנולוגיית "ג'אווה". גם הפעם בחרו הצדדים להסדיר את המחלוקות שניטשו ביניהם מחוץ לערכאות בית המשפט. במסגרת הסכם הפשרה החדש בין הצדדים, איבדה "מיקרוסופט" את הרשיון להשתמש בגרסאות החדשות של "ג'אווה", אך הורשתה להשתמש בגרסה הקודמת במשך שבע שנים. יחד עם זאת, שמרה "מיקרוסופט" על החלטתה הבסיסית לא לספק תמיכה בתוכנת ה"חלונות" החדשה לטכנולוגיית ה"ג'אווה", אך הבהירה כי לא תמנע התקנה של מכונת ה"ג'אווה".

לאחר אתנחתא קלה, ולאור ההתפתחויות שחלו במשפט ההגבלים העסקיים החליטה "סאן" בחודש מרץ 2002, להגיש נגד "מיקרוסופט" תב



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.