תחומי התמחות

קניין רוחני

 

"פיראטיות" שמות המתחם

תפיסת שם מתחם מתבצעת על ידי רישום מוקדם של שם המתחם באמצעות אחת החברות האמונות על ניהול מרשם שמות המתחם. השם הנרשם מורכב משמות של אנשים, חברות ו/או ארגונים מוכרים, על מנת ליהנות מהמוניטין שלהם או למכור אותם, בשלב מאוחר יותר, במחיר מופקע, בחזרה לבעליהם.

ד"ר אהרון חיות ועו"ד יובל קיכל*

א.    דברי פתיחה:

בעליו של העיתון הצרפתי הידוע "לה-מונד", לא העלה על דעתו שהשם המוכר כל כך והידוע במשך עשרות שנים, ייתפס על ידי אחרים. אולם, תופעת תפיסת שמות המתחם (כתובת אלקטרונית או דומיין), או בשמה הלועזי "cyber-squatting", התפשטה כמגיפה במהלך השנים האחרונות.

תפיסת שם מתחם מתבצעת על ידי רישום מוקדם של שם המתחם באמצעות אחת החברות האמונות על ניהול מרשם שמות המתחם. השם הנרשם מורכב משמות של אנשים, חברות ו/או ארגונים מוכרים, על מנת ליהנות מהמוניטין שלהם או למכור אותם, בשלב מאוחר יותר, במחיר מופקע, בחזרה לבעליהם.

בשנים האחרונות, מספר רב של מקרים הנוגעים למחלוקות ביחס לתפיסת שמות המתחם, הגיעו להליכים משפטיים או להליכי בוררות. במסגרת ההליך, נדרש כל צד להבהיר מדוע שם המתחם השנוי במחלוקת צריך להימסר או להישאר בבעלותו. ברוח הדברים האמורים, תבעו מספר אומנים מפורסמים ומוכרים, ביניהם הזמרים מדונה, סטינג ועזבונו של הזמר ג'ימי הנדריקס, את העברת שמות מתחם המיכלים את שמם לאמתחתם.

העיתון הצרפתי הידוע "לה-מונד" זכה במאבק המשפטי. שם המתחם הנושא את שם העיתון המפורסם הוחזר לבעלותו, לאחר שנרשם על ידי אדם פרטי. במקרה זה, כמו במקרים נוספים רבים, שיתוארו באריכות במסגרת מאמר זה, נרשם שם מתחם בשם דומה ואף זהה לסימן מסחר רשום וידוע, מתוך מטרה להפיק רווחים על חשבון קניינו הפרטי והמוגן של בעל סימן המחסר הרשום, שלא בדרכי המשפט

ערכאות השיפוט והגורמים האמונים על טוהר פנקסי שמות המתאר, הצליחו להתגבר באורח חלקי, לאחר מאבקים ממושכים, על התופעה הבלתי ראויה של "חטיפת שמות מתאר". במסגרת מאמר זה, נסקור את הדין, הפסיקה והכללים שהנחו את ערכאות השיפוט ורשמי שמות המתחם, במסעם המפרך לביעור נגע בלתי רצוי זה. תופעת "חטיפת שמות המתחם" קיימת גם כיום, חרף ההתמודדות המוצלחת של הגורמים הרלוונטיים עם היקפיה ומניעיה עד כה. במסגרת מאמר זה נסקור את הדין, הפסיקה ודרכי ההתמודדות המשפטיים והמסחריים עם תופעה זו, שעדיין שולחת זרועותיה לכל עבר.

ב.    הפרת סימני מסחר על ידי רישום שמות מתחם:

מטרתו העיקרית של סימן המסחר הנה להצביע על טובין ממקור מסוים. רישומו של סימן המסחר מקנה לבעליו זכות לשימוש ייחודי ובלעדי בסימן הרשום. בנוסף, מבטיח רישומו התקף של סימן המסחר, כי ציבור הצרכנים לא יוטעה לגבי מקורן האמיתי של הסחורות הנרכשות בשווקים, לרבות בשוק האלקטרוני שחדר כיום כמעט לכל משק בית בארץ ובעולם.

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר קובע, כי שימוש מסחרי בסימן רשום או בסימן דומה לסימן רשום הנו שימוש המפר את סימן המסחר. ברוח הגדרה זו, שימוש מסחרי בכתובת אלקטרונית זהה או דומה לסימן מסחר רשום, עשוי להיחשב כשימוש המפר את סימן המסחר הרשום. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הוראת סעיף 1 לפקודת סימני המסחר, מקנה לבעל סימן מסחר רשום הגנה הנוגעת אך ורק לטובין שלגביהם נרשם הסימן ולטובין מאותו הגדר.

ישנם מקרים בהם סימן מסחר רוכש ומסגל אופי המוגדר בשפה המשפטית כאופי "מפורסם". סימן מסחר שרכש אופי "מפורסם", מקנה לבעליו הגנה רחבה גם מפני שימוש מפר לגבי טובין שונים מהטובין שלגביהם נרשם סימן המסחר בפנקס סימני המסחר.

לאור ההתפתחות העצומה של המסחר ברשתות המיחשוב האינטראקטיביות, מתעוררת השאלה האם שימוש מסחרי בכתובת אלקטרונית הדומה לסימן מסחר רשום מפר את סימן המסחר. שאלה זו הוצגה על ידי המלומדת נ' אסיא בספרה "דיני מחשבים – הלכה למעשה", באופן הבא;

"כיוון שבעבר רוב בעלי הסימנים המסחריים לא נהגו להשתמש בסימניהם בתור Domain Names, אין למעשה שימוש בסימן המסחרי בהקשר של שירותי האינטרנט מכאן הבעייתיות סביב השאלה האם קיימת אפשרות להטעיית הצרכן, כאשר ישנו כבר שימוש בסימן מסחרי מסוים לגבי מוצר או שירות מסוימים, וכעת גם משתמש צד שלישי באותו סימן מסחרי בתור ה-Domain Name שלו."[1]

 

במסגרת פרשת "sMcDonald" רשם עיתונאי בשם Quintter את הכתובת האלקטרונית                 "McDonald’s.Com", במסגרת סקירה עיתונאית בה בחן את היחס שבין סימני המסחר לבין הכתובות האלקטרוניות. בקשתו לרשום את הכתובת האלקטרונית אושרה בשל הכלל ששרר באותה העת, לפיו כל המקדים להגיש בקשתו זוכה.

לאחר רישום שם המתחם, פרסם Quintter מאמר בו הסביר כיצד הצליח לאחוז בסימן המסחר המפורסם השייך לחברת "McDonald’s". רישום סימן המסחר המפורסם במקרה זה, לא נעשה מתוך כוונה ליהנות ולקצור רווחים מהמוניטין חובק העולם של חברת                 "McDonald’s", אלא במסגרת סקירה עיתונאית שנועדה להציג את הבעייתיות הנובעת מהאפשרות לגזול מחברה את סימנה המסחרי ולרשום אותו ככתובת אלקטרוניות.

בנסיבות מקרה זה, לא הגיעו הצדדים לשערי בית המשפט לצורך יישוב המחלוקת הנוגעת לזכות השימוש בכתובת אלקטרונית זו, שכן בדרכי נועם העביר Quintter את הכתובת האלקטרונית לחברת "McDonald’s", כנגד תרומה שהעניקה חברת "McDonald’s" לצורך קישור בית ספר במדינת ניו יורק לרשת האינטרנט.[2]

מקרה זה, שנועד לפקוח את עיני תאגידי הענק לאפשרות ששמם או סימנם המסחרי ייגזל מהם, הנו חריג בנוף גזל סימני המסחר על ידי רישומם ככתובות אלקטרוניות באינטרנט.

במרבית המקרים בהם נרשמו כתובות אלקטרוניות דומות או זהות לסימני מסחר רשומים, נעשה הדבר מתוך כוונה להיבנות מאופיים ומהמוניטין של אותם סימני מסחר או מתוך כוונה למכור את הכתובות האלקטרוניות לבעלי סימני המסחר הרשומים.

במסגרת פסק הדין שניתן בארצות הברית בעניין "Panavision", נרשמו שתי כתובות אלקטרוניות הזהות לסימניה המסחריים של חברת "Panavision". לאחר רישום כתובות אלו, ביקש המשיב למכור לחברה את הכתובות האלקטרוניות שרשם לזכותו. מקרה זה, משקף ניסיון לזכות בתמורה עבור שחרור סימני המסחר המפורסמים של חברת "Panavision" והשבתם לחברה. אירוע זה, נתפס בצורה חמורה ומחמירה בעיני בית המשפט, אשר פסק את הדברים שלהלן;

 

“The registration of its trademarks as domain name is valuable to Panavision because it allows Internet users who are familiar with the trademarks to easily research the Internet, locate Panavision’s web site, and review any information that Panavision has posted. Toeppen identified Panavision (and other businesses), as a business whose trademarks were not registered as domain names. Toeppen then registered Panavision’s trademark as this domain names. Toeppen registered Panavision’s trademarks because he believed that Panavision would eventually decide to create its own web address using its trademarks, that Panavision would discover that Toeppen had previously registered the trademarks as domain names, and that Panavision would pay Toeppen to relinquish his domain registration rather than incur the expense and delay inherent in suing him. I short, Panavision alleges that Toeppen is not “doing business” in the traditional sense – he is not a competitor. His “Business” is to act as a “spoiler”, preventing Panavision and others from doing business on the Internet under their trademarked names unless they pay his fee.”[3]

מרבית המקרים שהגיעו לדיון בפני ערכאות השיפוט בארצות הברית בנוגע ל"חטיפה פיראטית" של סימני מסחר על ידי רישומם בתור כתובות אלקטרוניות, נסתיימו עת הוציאה מלפניה ערכאת השיפוט צו מניעה שאסר על הגורם שרשם את הכתובת האלקטרונית להשתמש בכתובת.

במסגרת פרשת "Hasbro", הוגשה בקשה לצו מניעה על ידי חברת "Hasbro" כנגד גוף, אשר הפר את סימנה המסחרי הרשום. חברת "Hasbro" הניחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית מבוססת לפיה סימנה המסחרי, אשר נרשם על שמה בשנת 1951, רכש אופי "מפורסם" ומוכר לציבור הרחב כסימן המאפיין באופן בלעדי את מוצריה. בנסיבות אלו, הוציא מלפניו בית המשפט צו מניעה שמנע את המשך הפרת סימן המסחר של "Hasbro" על ידי השימוש שנעשה בו ככתובת אלקטרונית, שזו לשונו;

 

“Therefore, it is hereby ordered that Hasbro’s motion for preliminary injunction is granted. Defendants Internet Entertainment Group, Ltd., Brian Cartmell, and Internet Entertainment Group, Inc., and their officers, agents, servants, employees and attorneys, and those persons in active concert and participation with defendants who receive actual notice of this preliminary injunction, are enjoined from directly or indirectly using the name Candyland or the Internet domain name “candyland. Com”, or any similar name which is likely to dilute the value of Hasbro’s Candyland mark, in connection with the advertising, operation or maintenance of any Internet site, including but not limited to any Internet site containing sexually explicit material or other pornographic content. Defendants are directed to immediately make affirmative efforts to stop, cancel or discontinue any previously purchased advertising which refers to the name Candy Land or the Internet domain name ‘candyland. Com’”.[4]

בנסיבות פסק הדין בעניין "Actmedia" הוצא צו מניעה דומה, במסגרתו נאסר על החברה המשיבה לעשות שימוש בכתובת האלקטרונית "Actmedia.Com" הזהה לסימן המסחר שנרשם על שם חברת "Actmedia" בשנת 1972 עבור שירותים ומוצרים בתחום המוזיקה, הוידאו והאנימציה.

חברת "Actmedia" הניחה לפני ערכאת השיפוט ראיות לפיהן סימן המסחר שימש אותה מאז רישומו למטרות מסחריות ושיווקיות רבות ואף נרשם, לאחר מכן, בעבור טובין נוספים. לפיכך, קבעה ערכאת השיפוט כי רישום כתובת זו בשנת 1995 על ידי החברה המשיבה ככתובת אלקטרונית, הפר את סימן המסחר. בנוסף, קבעה ערכאת השיפוט כי רישום הסימן ככתובת אלקטרונית, עשוי להביא לדילול ולטשטוש אופיו המבחין של הסימן. בנסיבות אלו, קצרה הדרך להוצאת צו המניעה המבוקש.[5]

בנוסף על מקרים אלו, היו גם מקרים בהם הופר סימן מסחר על ידי "חטיפתו" ורישומו ככתובת אלקטרונית במאגר האינטרנט, אך הצדדים הגיעו לידי הבנות ומוסכמות מחוץ לכותלי ערכאות השיפוט או במסגרת הליכי בוררות.

בנסיבות פרשת "Kaplan", השתמשה החברה התובעת בסימן המסחר הרשום "Kaplan" עבור תוכניות ומערכים לבחינות פסיכומטריות. חברת "Princeton", המתחרה העיקרית של חברת "Kaplan" בתחום ההכנה לבחירות הפסיכומטריות, החליטה לנצל את חוסר הסדר שהיה קיים במערך רישום הכתובות האלקטרוניות ורשמה לטובתה את הכתובת האלקטרונית "Kaplan.com", מתוך כוונה שהמעונינים בשירותים בתחום ההכנה לבחירות הפסיכומטריות, יקלידו את שמה של חברת "Kaplan" וימצאו עצמם באתר הבית של חברת "Princeton". בדרך זו, חפצה חברת "Princeton" להוסיף לקוחות נוספים למאגר לקוחותיה. חברת "Kaplan" הגישה תביעה כנגד חברת "Princeton", אשר הועברה להכרעת בורר מוסכם. הבורר פסק לטובת חברת "Kaplan", והורה לחברת "Princeton" למסור לחברת "Kaplan" את הכתובת האלקטרונית.[6]

פסק דין דומה במהותו ניתן בארץ במסגרת פרשת "מגנטיקס".[7]. בנסיבות הפרשה, חברת "מגנטיקס" העוסקת במתן שירותי שיכפול ומכירה של מדיה מגנטית ואופטית, תבעה את העברת שמות המתאר "magnetics.co.il" ו-"magnetic.co.il" לבעלותה. שמות מתחם אלו נרשמו על יד הנתבעת, חברת "דיסקופי" שהיא מתחרה של התובעת.

חברת "דיסקופי" לא עשתה בשמות המתחם שימוש כלשהו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי היא ניהלה משא ומתן לייצוג חברה נוכרית בשם "Viva Magnetics" ולצורך כך רכשה את שמות המתחם במטרה להקים אתר אינטרנט הכולל את השם "Magnetics" או "Magnetic", שהוא חלק משמה של החברה הנוכרית. לתובעת לא היה סימן מסחר רשום, והיא ביקשה לרשום את סימן המסחר רק לאחר הגשת התביעה בעניין שם המתחם. התובעת פנתה לנתבעת שסירבה להעביר לבעלותה את שמות המתחם, למרות שלא עשתה בהם שימוש כלשהו.

התובעת ביססה את בקשתה להעברת שמות המתחם לבעלותה, על העילות של התערבות לא הוגנת במסחר, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת סימן מסחר ושימוש בזכות משפטית בחוסר תום לב.

בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופט זפט, התמקד בעיקר בטענה של התערבות לא הוגנת במסחר, המעוגנת במסגרת חוק העוולות המסחריות. העוולה אוסרת על עוסק להפריע לפעילות עוסק אחר בדרך שאיננה הוגנת, לרבות בדרך של  הכבדת גישה. בית המשפט בחן את מרכיבי העוולה וקבע כי יסודותיה המהותיים הנם, הכבדת גישה באופן בלתי הוגן.

בית המשפט קבע, בין היתר, כי במציאות הנוכחית של ימינו, חסימת הגישה באמצעות תפיסת שם מתחם, מכבידה על גישת הלקוחות לתובעת באמצעות אתר האינטרנט שלה, שמהווה כיום אמצעי מקובל ונפוץ ליצירת קשר עם עוסק, וכפי שהסביר בית המשפט;

"הקמת אתר באינטרנט לצרכי עסק ומסחר, הינה דרך מקובלת ונפוצה ליצירת קשר בין עסק ללקוחותיו. אתר כזה מחייב קביעת שם דומיין, וכדי שלקוחות לא יתקשו ליצור קשר עם אתר שם הדומיין נגזר בדרך כלל מסימן המסחר לפיו העסק מוכר בציבור לקוחותיו או בציבור בכלל... בענייננו נטלו הנתבעים לעצמם כשם דומיין את סימן המסחר לפיו מוכר עִסקה של התובעת. בכך מנעו מהתובעת הקמת אתר אינטרנט הנושא את סימן המסחר שלה לפיו היא מוכרת בציבור. התובעת תיאלץ, אם לא תיענה תביעתה, לבחור לעצמה שם שונה, ושם כזה יכביד על גישת לקוחות או סוכנים לעסקה."

לעניין דרישת חוסר ההגינות בתפיסת שם המתחם ציין כבוד השופט זפט, כי מדובר ביסוד הקשה להגדרה, אולם ניתן לזהותו בנקל כאשר הוא מתקיים. בין היתר, נבחן הצורך בהגנה על אינטרס לגיטימי. המסקנה היא, כי הנתבעת תפסה את שם המתחם במטרה מובהקת למנוע מהעותרת להקים אתר בשם זה. בכל הנוגע ליסוד חוסר ההגינות הנדרש לביסוס עוולה זו, הבהיר בית המשפט בפסק דינו;

"כאמור היסוד השלישי, היעדר הגינות. יסוד זה קשה להגדרה, אולם כשאנו נתקלים בו בדרך כלל איננו מתקשים לזהותו. אחת הדרכים לזהות העדר הגינות הינה התחקות אחר המניע למעשי הנתבע. מקום שהמעשה או המחדל לא נצרכו לנתבע לשם הגנה על אינטרס או צורך לגיטימי שלו, ותכליתו מניעת או הכבדה על דרכי הגישה לעסקו של התובע, אין ספק שבפנינו חוסר הגינות. החלת מבחן זה על ענייננו תעלה כי ההכבדה אותה יצרו הנתבעים על דרכם של לקוחות וסוכנים אל עסקה של התובעת על ידי מניעת האפשרות להקים אתר אינטרנט שישא את סימן המחסר לפיו מוכרת התובעת, נגועה בעליל בחוסר הגינות.

כאמור,התובעת והנתבעים פועלים ומתחרים ביניהם באותו תחום. כשרשמו הנתבעים את שמות הדומיין מגנטיק ומגנטיקס בשמם היו מודעים לסימן המסחר של התובעת, שהרי היו ביניהם קשרי מסחרי, והתובעת הציגה חשבוניות שהונפקו על ידי הנתבעים המופנים "למגנטיקס".ניסיון הנתבעים להציע אינטרס לגיטימי לצעדם זה לא עלה יפה. התירוץ בדבר משא ומתן עם חברה זרה בשם ויוה מגנטיקס לא יצא מכלל תירוץ, שהרי לא הוצגה שמץ ראיה למשא ומתן עם החברה הזרה, ובנוסף לכך האתר שנרשם בשמה נושא את השם Viva ואין בו התייחסות לרכיב השני בשמה "מגנטיקס". הנתבעים מפעילים לצורך עסקיהם אתרי אינטרנט הנושאים את השמות "דיסקופי" ו"אספגיל", ואינם עושים שימוש כלשהו בשמות הדומיין "מגנטיקס" ו-"מגנטיק". המסקנה המתבקשת היא שתכלית רישום שמות הדומיין "מגנטיק" ו-"מגנטיקס" הייתה אחת בלבד, למנוע מהתובעת הקמת אתר אינטרנט שיישא את סימן המסחר לפיו היא מוכרת בציבור. מעבר לצורך אוסיף כי אי ההגינות של השתלטות הנתבעים על שמות הדומיין "מגנטיק"      ו-"מגנטיקס" מועצמת בכך שהקשת שמות דומיין אלו באינטרנט מובילה לקישור אל האתרים של הנתבעים."

בית המשפט הגיע, כאמור, למסקנות חד משמעיות בנסיבות העניין ולכן הורה על העברת שמות המתחם לתובעת, מבלי לדון ביתר העילות שפורטו במסגרת התובענה. בית המשפט ביסס את פסק הדין על העילה של התערבות בלתי הוגנת במסחר, ותו לא. במאמר מוסגר, ניתן לציין כי טענת הנתבעת על פיה מדובר בשם גנרי שאיננו זכאי להגנה נורמטיבית,[8] מאחר וקיימות לפחות שבע חברות בשם התובעת או בשם דומה, נדחתה.

בעניין אחר, רשם האדון "Curry" שעבד כעורך וכמגיש תוכניות ברשת "MTV" את הכתובת האלקטרונית "MTV.Com", בעקבות הפסקת העסקתו ברשת "MTV". לאחר שהצדדים הגישו לבית המשפט את כתבי טענותיהם, הגיעו הצדדים ביוזמת בית המשפט להסדר פשרה שפרטיו נותרו חסויים. לפיכך, לא נוצלה הזדמנות זו בכדי לחזק ולעצב את ההלכה המשפטית הנוגעת ליחס שבין השימוש בכתובת האלקטרונית לבין זכות הפרט בסימנו המסחרי הרשום.[9]

בפרשה אחרת, אשר הגיעה לידי סיום עם משלוח מכתב התראה, רשמה חברת מחשבים קטנה  ממדינת טקסס בארצות הברית את הכתובת האלקטרונית "Micr0soft". קונצרן                    "Microsoft", מהקונצרנים המובילים בעולם בתחום המחשבים, שלח לחברה המקומית מכתב התראה במסגרתו נדרשה החברה המקומית לוותר על זכויותיה בכתובת האלקטרונית האמורה. חברת המחשבים בחרה להיענות לדרישה והעבירה את הבעלות בכתובת האלקטרונית.[10]

אירועים מסוג זה אינם מתרחשים רק בארצות הברית, אלא בכל מדינה המקושרת לאוטוסטרדת המידע האינטראקטיבית. באירלנד, למשל, רשמה חברה שהעניקה שירותי קישור לרשת האינטרנט בשם "The Genesis Project Ltd" את הכתובת האלקטרונית         "The Gap". חברת מוצרי האופנה וההלבשה "Gap" הגישה תלונה למפעילת מאגרי הרישום באירלנד בנוגע לרישום ולשימוש בכתובת אלקטרונית זו. בעקבות מכתב שנשלח לחברת          "Genesis" על ידי מפעילת מאגרי הרישום, הודיעה החברה כי היא מוותרת על זכויותיה בכתובת האלקטרונית ומעבירה אותה לחברת "Gap" המפורסמת.[11]

 

ג.     המדיניות ברישום הכתובות האלקטרוניות בארץ ובחו"ל:

פריצת הדרך להסדרת כללים הנוגעים לרישום כתובות אלקטרוניות המפרות סימני מסחר רשומים חלה בארצות הברית, עת הוגשה תובענה בנוגע לשימוש בכתובת האלקטרונית            "Knowledgment.com". בנסיבות מקרה זה, הגישה חברה בשם "Knowledgement", העוסקת בייעוץ בענף המחשבים, תביעה כנגד שותפות עסקית בשם "Bobbe", אשר רשמה את הכתובת האלקטרונית "Knowledgement.com" על שמה, תוך הפרת סימן המסחר המפורסם של התובעת. חברת "Knowledgement" בחרה לצרף לתביעה כצד נתבע את משרד רישום הכתובות האלקטרוניות בארצות הברית, המכונה "InterNic", על בסיס הטענה שמשרד הרישום בסירובו להעביר את הכתובת האלקטרונית לבעלותה, הפר אף הוא את סימנה הרשום.[12]

בעקבות תובענה זו, אשר ביססה עילת תביעה גם כנגד משרד רישום הכתובות האמריקאי, פורסם בחודש נובמבר 1993 מסמך המדיניות הראשון בנוגע לרישום כתובות אלקטרוניות. נקודת המוצא של מדיניות זו, הינה כי כל גורם המבקש לרשום כתובת אלקטרונית במאגר הרישום המתנהל בארצות הברית חייב להגיש בקשתו בתום לב.[13]

הכלל הראשון שהונח במסגרת מדיניות זו, הינו שהיעדר שימוש בכתובת האלקטרונית במשך תקופה העולה על שלושה חודשים, מכשיר את זכות משרד הרישום להורות על העברת הכתובת האלקטרונית לגורם אחר. כלל זה נועד לתת מענה למקרים בהם נרשמו כתובות אלקטרוניות המכילות סימנים הדומים לסימני מסחר רשומים, מתוך כוונה לאחוז בכתובות אלו כ"בני ערובה" ולמכרן, לבסוף, לבעלי סימני המסחר. כלל זה נועד לבער כתובות אלקטרוניות שנרשמו לשווא, ובכך דומה הוא לכלל המקובל בדיני סימני המסחר בארץ לפיו אי שימוש בסימן מסחר רשום במשך תקופה של שלוש שנים מקנה לרשם סימני המסחר את הסמכות להורות על ביטול  הסימן הרשום. למדים אנו, כי בדומה לדיני סימני המסחר המקובלים והנוהגים בארץ, הזכות הבלעדית בכתובת האלקטרונית איננה נולדת, בהכרח, כתוצאה משימוש שנעשה בכתובת. אולם, בכדי לשמור על הזכות בכתובת האלקטרונית נדרשת, לפחות, מידה מינימאלית של שימוש בכתובת האלקטרונית.

הכלל השני הנוגע למדיניות רישום הכתובות האלקטרוניות, עניינו ברישום כתובות אלקטרוניות שנטען לגביהן כי הן מפרות סימני מסחר רשומים. בהתאם לכלל זה, על פי צו של בית משפט מוסמך או פסק בוררות, יבטל מרכז רישום הכתובות האלקטרוניות בארצות הברית כתובות אלקטרוניות. במקרה שמרכז הרישום יפעיל סמכותו זו, ימסור מרכז הרישום לבעל הכתובת הודעה בדבר ביטול הכתובת לפחות שלושים ימים קודם לביטולה.

בנוסף, הניח מרכז הרישום האמריקאי את הכלל החשוב מכל, לפיו על בעל הכתובת האלקטרונית להוכיח עדיפות לשימוש בכתובת האלקטרונית על פני בעל סימן מסחר רשום, שסימנו נרשם קודם למועד רישום הכתובת האלקטרונית. במקרה זה, יהיה על בעל הכתובת האלקטרונית להציג ראיות לפיהן הינו בעל סימן מסחר רשום, בארצות הברית או במדינה אחרת, הזהה לכתובת האלקטרונית. במידה ותוצג הוכחה בדבר רישום סימן מסחר זהה על שם בעל הכתובת, בכל מדינה שהיא, תוכשר זכות בעל הכתובת האלקטרונית להשתמש באופן ייחודי ובלעדי בכתובת הרשומה על שמו, זולת אם בית משפט או בורר מוסמך יפסקו אחרת.

אולם, אם לא יעלה בידי בעל הכתובת להוכיח כי הינו בעל סימן מסחר רשום הזהה לכתובת האלקטרונית, תוך תשעים ימים מהמועד בו תישלח אליו דרישה מטעם מרכז הרישום, השימוש בכתובת האלקטרונית יושהה עד למועד בו תוציא ערכאה שיפוטית מוסמכת הוראה בנוגע לזכויות השימוש בכתובת האלקטרונית. הראיה שיש להציג בפני מרכז הרישום, לצורך ביסוס הזכות להשתמש באופן ייחודי בכתובת האלקטרונית, הנה תעודת רישום של סימן המסחר או העתק הרישום בפנקס סימני המסחר. במידה ולא תוצג ראיה כזו, ימתין מרכז הרישום להוראה מטעם הערכאה השיפוטית, בטרם ינקוט בצעדים אופרטיביים כלשהם ביחס לאותה כתובת אלקטרונית.

הכלל האחרון הרלוונטי לדידנו, קובע כי אם יוכח שהכתובת האלקטרונית נרשמה עובר למועד רישום סימן המסחר, ייהנה בעל הכתובת הרשומה מזכות בכורה, אלא אם יוכרע אחרת על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת. נראה לנו, כי המקרים בהם יופעל כלל זה הינם נדירים, שכן רישום כתובת אלקטרונית זהה לסימן מסחר רשום נעשית על פי רוב מתוך כוונה ורצון לקצור את פירות בעל סימן המסחר, תוך עשיית עושר ולא במשפט וגזל מוניטין.

מדיניות זו הותירה את מרכז הרישום האמריקאי מחוץ לתמונת היריבות, שכן אין במדיניות זו להטיל על מרכז הרישום כל אחריות בגין רישום כתובת אלקטרונית הדומה לסימן מסחר, אף אם מדובר בסימן מסחר "מפורסם" מוכר וידוע לכל נפש. בנוסף, נקבע במסגרת מדיניות זו, כי בכל מקרה בו ייתבע מרכז הרישום יחד עם בעל הכתובת או ייגרם למרכז הרישום נזק, יחויב בעל הכתובת לפצות ולשפות את מרכז הרישום. גישה זו דומה לגישה החרוטה בחוק הפטנטים הישראלי, המשיל כל אחריות מלשכת רישום הפטנטים אם נרשם פטנט בגין אמצאה שהייתה בלתי כשירה לרישום כפטנט.

במהלך התקופה במסגרתה מתברר הסכסוך בפני ערכאת השיפוט המוסמכת, משהה מרכז הרישום את השימוש בכתובת האלקטרונית, אך אין בכך לזרות מזור על נזקיו של בעל סימן המסחר, אשר מאבד מזכות השימוש הייחודית והבלעדית בסימן המסחר, לפחות עד למועד ההכרעה השיפוטית בסכסוך הנוגע לכתובת האלקטרונית. על הבעייתיות הרבה הנובעת ממדיניות מרכז הרישום בארצות הברית, הביעה המלומדת נ' אסיא, בספרה "דיני מחשבים – הלכה למעשה", את הדעה הבאה;

"מדיניות ה-NSI נועדה לפטור אותה מכל אחריות בנוגע לרישום, ולא בהכרח לפתור סכסוכים הקשורים לשימוש ב-Domain Names. דהיינו, NSI איננה מתערבת בסכסוכים, וגם כאשר מוצגים בפניה עדויות לקיומו של סימן מסחרי, אשר ייפגע כתוצאה מרישום ה-Domain Name לא תעשה NSI יותר מאשר להשהות את השימוש ב-Domain Name. מדיניות זו הנה בעייתית עבור בעלי סימני מסחר, אשר ניצבים מול בעלי Domain Names זהים, שאינם מוכנים לוותר עליהם אלא לאחר הליכים משפטיים יקרים או תמורת סכום כסף נכבד ללא משפט".[14]

 

מדיניות זו, אשר נכנסה לתוקף בחודש נובמבר 1995, מתווה את הכללים שבכפוף להם ינהג מרכז רישום הכתובות האלקטרוניות בארצות הברית, עת מתעוררת מחלוקת ביחס לזכות השימוש בכתובת אלקטרונית מסוימת. עם זאת, כללים אלה מיותמים מכל נפקות מעשית, שכן אין בהם למנוע התדיינות משפטית יקרת ערך בנוגע לזכות הבכורה בכתובת הרשומה. כל מטרתה של מדיניות זו, אשר נולדה בעקבות פרשת "Knowledgement", הייתה לפטור את מרכז הרישום האמריקאי מאחריות למחלוקות הנסבות סביב הזכות להשתמש בכתובת אלקטרונית, שנרשמה במאגר הכתובות האלקטרוניות המתנהל בארצות הברית.

בעקבות הקמת ה-"ICANN", הוענקה למספר גופים אישור לקיים בוררויות במחלוקות הנוגעות לרישום שמות מתחם, מתוך מטרה ליצור מנגנונים ליישוב סכסוך, גם בלא צורך במאבק משפטי ממושך ויקר. על כל הגופים וההחלטות מפקח ארגון ה-"ICANN".

כיום פועלים חמישה גופים המאושרים לקיים בוררויות: "WIPO" (הארגון העולמי לקניין רוחני של האו"ם), אשר הוקם בשנת 1999, "NAF", "CPR" "eResolution" ו-"ADNDRC" (שמות מתחם באסיה).

גופים אלו מנפקים עשרות החלטות בכל חודש. עד לחודש ספטמבר 2003 ניתנו על ידי גופי הבוררות לעיל כעשרת אלפים החלטות ביחס לשימוש ולרישום של שמות מתחם.[15] כיום עומדים בפני גופי הבוררויות כחמש מאות הליכים ביחס לכשמונה מאות שמות מתחם שונים.

ההחלטות של טריבונאלים אלו מחייבות ומיושמות הלכה למעשה בידי ה-"ICANN", שהוא כאמור הגוף המפקח שרושם את הכתובות ומוסמך להעביר אותן לבעלות אחרת. הבוררויות מתקיימות בהתאם לכללים שאושרו על ידי ארגון ה-"ICANN". עם זאת, יש לציין כי ניתן לערער על פסיקת גופי הבוררות, באמצעות פנייה לבית המשפט, כפי שארע בעניין שם המתחם "juliaroberts.com".

בעניין זה קבע ארגון "WIPO" כי האתר יועבר לבעלות השחקנית המפורסמת. הגורם שרשם את שם המתחם האמור, פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבורר של ארגון               ה-"WIPO" ולהותיר את שם המתחם בבעלותו.

ה-"ICANN" הוקם במענה ל"דף הלבן",[16] מסמך שהוצא על ידי משרד המסחר האמריקאי בחודש יוני 1998, בנוגע לאחזקה ולניהול של רישום שמות מתחם, הקמת גוף שיסדיר את הפיקוח על רישום שמות המתחם. ה-"ICANN" הנו מוסד ללא מטרות רווח, שהוקם, בין היתר, על מנת להסדיר את האחריות לרישום כתובות אלקטרוניות בארצות הברית ולפקח על רישום כתובות אינטרנט בעלות הסיומות "Com", "Org", ו-"Net". מדיניות הארגון אומצה על ידי מדינות נוספות ברחבי העולם, המחזיקות בבעלות לגבי סיומות שונות.

כללי ארגון ה-"ICANN" לדיוני בוררות,[17] מחייבים את התובע להוכיח את אותם יסודות שנקבעו במסגרת הכללים משנת 1993. סעיף 4 לכללים מפרט את  היסודות לפיהם ניתן יהיה להורות על העברת שם המתחם לבעלות אחרת. הגורם המבקש ששם המתחם יעבור לבעלותו, צריך להוכיח בראיותיו ששם המתחם דומה לסימנו המסחרי באופן זהה או דומה, העלול ליצור בלבול, שאין לבעל שם המתחם כל עניין אמיתי בשם המתחם, ושנעשה שימוש לרעה בעצם רישום שם המתחם.

פרשה מעניינת בנוגע לאחריות של חברות לרישום כתובות אינטרנט נוגעת לשם המתחם הפופולארי והמפורסם "sex.com". בעניין זה, נתבעה חברת "וריסיין" על סכומי עתק, לאחר שהעבירה את הבעלות בשם המתחם בהסתמך על מסמכים מזויפים, וגרמה נזק כספי עצום לבעליו המקורי.

האתר "sex.com" הוא בין האתרים הנצפים ביותר באינטרנט. מאחר ומדובר בכתובת אלקטרונית האמורה להכניס לבעליה הון עצום, התנהל בעניין מאבק משפטי ממושך. האתר שנרשם על שמו של מר גארי קרמן, נחטף באופן בלתי חוקי באמצעות זיוף על ידי סטיבן כהן, שעשה באתר שימוש והרוויח על פי אומדן כחצי מיליון דולר בחודש מפרסומות בלבד.

במסגרת פסק הדין הסופי נפסק, כי האתר יוחזר לבעליו המקורי. חטיפת שם המתחם נעשתה תוך הטעייה מכוונת של חברת "וירסיין",שכן התובע העביר לה מסמכים מזויפים לפיהם בעל שם המתחם הסכים להעביר לבעלותו את שם המתחם.

מדובר בפסיקה תקדימית, לאור האחריות שהוטלה על חברת "וריסיין" בגין העברת שם המתחם. בית המשפט עדיין לא הוציא מלפניו פסק דין סופי בסוגיית הנזק, אלא דן רק בשאלת האחריות.

הבעל המקורי של שם המתחם יצטרך כעת להוכיח כי זכויותיו המשפטיות בשם הן כזכויות של בעל קניין פרטי, ולכן יש לפסוק לטובתו פיצויים בגין הנזקים שספג בעקבות העברת הבעלות בשם המתחם.

ד.   כללי איגוד האינטרנט  הישראלי:

איגוד האינטרנט הישראלי, הנו גוף שהוסמך לרשום שמות מתחם בארץ. האיגוד פִּרסם כללי רישום שמות מתחם בארץ בחודש דצמבר 1998.[18] הכללים עודכנו לאחרונה בחודש ספטמבר 2001. הכללים הנם כללים מנחים, לאורם מכריעה הוועדה המייעצת של איגוד האינטרנט הישראלי, במסגרת הליכי בוררות המובאים בפניה בעניין שמות המתחם בישראל.

בהתאם לכללים אלו, האיגוד רושם שמות מתחם על בסיס הכלל של "כל הקודם זוכה". האיגוד יסרב לרשום שמות אם הם אינם עומדים בכללים הקבועים במסגרת הוראת סעיף 3.1 המפרטת שמות מתחם האסורים לרישום, לרבות שמות קיימים, שמות בלתי מתאימים לרישום לפי הסיומות המקובלות בארץ, שמות פוגעניים או שאינם תואמים או אסורים על פי הדין הישראלי, שמות קצרים משלושה תווים ושמות שדומים לסיומות או לאותיות "WWW". בעת הגשת הבקשה, על המבקש להצהיר כי שם המתחם איננו מפר זכות חוקית של צד שלישי כלשהו (סעיף 26.1 לכללים).

הכללים אינם מפרטים, בדומה למדיניות ארגון ה-"ICANN", מקרים בהם יש להעביר את שמות המתחם לצד שלישי. על פי הוראת סעיף 19.3 לכללים, ניתן להגיש תביעה לוועדה המייעצת הדנה במחלוקות בנוגע לשמות מתחם, והיא המוסמכת להורות בהתאם לראיות שהובאו בפניה על העברת הבעלות בשם המתחם.

"הוועדה המייעצת של האיגוד", הוקמה לצורך יישוב סכסוכים בנושא שמות מתחם, באופן אפקטיבי ומהיר. הוועדה הנה חיצונית לאיגוד האינטרנט הישראלי, וחברים בה אנשי מקצוע (משפטנים ואנשי מחשב) מהתחום בארץ. הוועדה דנה בהתאם לחוקי מדינת ישראל ואיננה כבולה לכללי איגוד האינטרנט הישראלי, אולם בסמכותה להכריע האם הקצאת שם המתחם נעשתה בהתאם לכללים אלו.

איגוד האינטרנט הישראלי, בדומה לאיגוד האינטרנט האמריקאי, נתבע בגין רישום מוטעה של שמות מתחם, במסגרת פסק הדין בעניין שם המתחם "הפרקליט",[19] שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. זהו המאורע הראשון, במסגרתו נתבע איגוד האינטרנט הישראלי, אם כי כנתבע פורמלי בלבד.

בעניין שם המתחם "הפרקליט", תבעה לשכת עורכי הדין בישראל, המוציאה לאור את כתב העת המשפטי "הפרקליט" (קיים מאז שנת 1943), לבעלות בשמות המתחם "hapraklit.com" וה-"hapraklit.co.il" אשר נתפסו על ידי הנתבעים.

הנתבע 1, עורך דין שעבד מספר שנים בלשכה, פרסם ספר פרי עטו בשם "הפרקליט והלקוח", אשר זכה להצלחה, ולטענתו הקים אתר בשם "Hapraklit.com" על מנת לפרסם את ספרו, לאחר שהאתר עם הסיומת "co.il" היה תפוס. הנתבעים 3 ו-4 הנם בעליו הרשומים של שם המתחם "Hapraklit.co.il", אשר בהתאם לפסק הדין;

"התעתד להיות "אתר עורכי הדין בישראל", שבמסגרתו יינתנו שירותים לעורכי דין, אפשרות לבצע חיפוש אחר שמות עורכי דין על פי סיווגם המקצועי וכו'."

איגוד האינטרנט הישראלי, כגוף שהוסמך לרשום שמות מתחם, הוסף כמשיב פורמאלי, לאחר שאישר לרישום את שם המתחם הישראלי.

לשכת עורכי הדין טענה, כי במהלך כששים שנה בהן הוצא כתב העת לאור, הוא סיגל שם של כתב עת משפטי יוקרתי ואיכותי. עוד נטען, כי "הפרקליט" הנו סימן מסחר המוכר היטב בישראל, כמשמעות מונח זה במסגרת הוראת סעיף 1 לפקודת סימני המסחר התשל"ב – 1972. לשכת עורכי הדין פנתה לנתבעים על מנת שיוותרו על בעלותם בשמות המתחם, אך הם סירבו. רק לאחר מכן הגישה הלשכה בקשה לרישום סימן המסחר "הפרקליט", ובקשתה התקבלה על ידי רשם סימני המסחר למפרע קודם למועד הגשת התובענה. למרות הרישום למפרע של סימן המסחר, אישר בית המשפט ללשכת עורכי הדין להשתמש בתעודת רישום סימן המסחר כראיה, ודן בשאלה האם ברישום שמות המתחם על ידי הנתבעים הופר סימן המסחר של הלשכה.

טענת המשיבים לפיה מדובר בשם גנרי נדחתה, מאחר והם לא טרחו להגיש התנגדות לרישום סימן המסחר, למרות שידעו על ההליכים לרישום סימן המסחר.

טענה חשובה שנדחתה על ידי בית המשפט נגעה למרוץ הזמנים בין רישום שם המתחם לרישום סימן המסחר. בית המשפט קבע, כי רישום שם מתחם בטרם נרשם סימן המסחר המוכר איננו מקנה תוקף כלשהו לשם המתחם, וכדברי בית המשפט;

"...מועד רישומו של שם מתחם משולל כל נפקות, כל עוד שם המתחם אשר נרשם הינו שם המפר סימן מסחר קיים, רשום או מוכר היטב. קביעה מנוגדת לזו, עשויה לפרוץ את הסכר החוקי שבנתה פקודת סימני המסחר ולגרום ל"חטיפה פירטית" של סימני המסחר על-ידי רישומם בתור כתובות אלקטרוניות. תופעת ה"חטיפה הפירטית" הפכה לתופעה נפוצה בשנים האחרונות, בארצות-הברית, ומרבית המקרים הסתיימו עת הוציאה מלפניה ערכאת השיפוט האמריקאית צו מניעה האוסר על הגורם שרשם את הכתובת האלקטרונית להשתמש בכתובת."

טענת ההגנה העיקרית של הנתבעים הייתה שאין כל תחרות בינם לבין המבקשת, שכן אינם מצויים באותה טריטוריה עסקית. בית המשפט קבע ששימוש בסימן המסחר לצורך מתן שירותי מידע משפטי לעורכי דין, למשפטנים ולציבור הרחב מפר את סימן המסחר של הלשכה. הלשכה היא היחידה שיכולה להשתמש בסימן המסחר לצורך זה. לנוכח הדברים האמורים, הורה בית המשפט על העברת שמות המתחם לבעלות לשכת עורכי הדין.

ה.    פתרון סכסוכים באמצעות "תיאוריית הדילול":

בשנים האחרונות התפתחה בארצות הברית דוקטרינה שמצאה עוגן במסגרת חוק סימני המסחר, הידועה כ"דוקטרינת הדילול". הדוקטרינה מגנה על סימני מסחר "מפורסמים" מפני דילול אופיים המבחין על ידי שימוש מסחרי בסימנים דומים, הן כאשר השימוש נעשה לגבי טובין מאותו הגדר של אלו המוגנים על ידי הסימנים המפורסמים והן כאשר השימוש נעשה לגבי טובין מהגדר אחר.

דילול סימן מסחר יכול להיעשות על ידי שימוש בסימן לגבי מוצרים וטובין באיכות ירודה הגורמת ליצירת גישה שלילית כלפי הסימן הרשום, ועל ידי שימוש בסימן מפורסם לגבי טובין שמקורם שונה ממקור הטובין המזוהים על ידי הסימן הרשום.

הדוקטרינה מרחיבה את ההגנה המונופוליסטית שמעניק דין סימני המסחר לבעל סימן המסחר. הגנה זו תוענק במקרים נדירים, בהם יצליח בעל הסימן להוכיח כי סימנו זכה להוקרה ולהכרה חובקי עולם. במידה ובעל הסימן יוכיח את אופיו "המפורסם" של סימנו, יזכה בעל הסימן להגנה רחבה מפני כל שימוש מסחרי או פרסומי בסימן זהה או דומה לסימנו "המפורסם" ביחס לקשת רחבה של טובין ושירותים.

מספר חודשים לאחר שעוגנה הדוקטרינה בדבר החקיקה בארצות הברית, ניתנה לבית המשפט הזדמנות פז ליישם את הוראת הדין החדשה, במסגרת פרשת "Hasbro".[20] בנסיבות פרשה זו, חברת "Hasbro" העוסקת בייצור ובמכירת צעצועים לילדים הגישה תביעה כנגד מפעיל אתר פורנוגרפי באינטרנט. במסגרת תביעה זו נטען, כי מפעיל האתר הפורנוגרפי הפר על ידי רישום הכתובת האלקטרונית "Candyland.com" את סימנה המסחרי "המפורסם" של חברת          "Hasbro".

בית המשפט קבע, כי השימוש שנעשה בכתובת האלקטרונית, הנו שימוש מפר החוסה בצילה של הוראת החוק האוסרת דילול סימן מסחרי רשום בעל אופי "מפורסם". בית המשפט עמד על כך שהשימוש בכתובת זו הסב לחברת "Hasbro" נזק בלתי הפיך וגרם לבלבול ולהטעיית ציבור הצרכנים, המקשר בטעות בין האתר הפורנוגרפי לבין הטובין הנמכרים על ידי חברת       "Hasbro". בנסיבות אלו, הורה בית המשפט לנתבעת לוותר על זכויותיה בכתובת האלקטרונית, תוך תקופה של תשעים ימים במהלכה תוכל להשתמש בכתובת על מנת להפנות את מאגר לקוחותיה לכתובת אלקטרונית חלופית שתרשום על שמה.

שימוש נוסף בתיאוריית הדילול למניעת הפרה של סימן מסחר "מפורסם" על ידי רישומו ככתובת אלקטרונית, בוצע במסגרת פרשת "Actmedia".[21] בנסיבות פרשה זו, עת ניסתה חברת "Actmedia" לרשום את שמה ככתובת אלקטרונית באינטרנט, הסתבר לה לתדהמתה הרבה כי כתובת זו "נלקחה" על ידי גורם אחר. בהתבסס על סימנה הרשום ואופיו "המפורסם", הגישה תובענה במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות על העברת הזכויות בכתובת האלקטרונית לבעלותה, בין היתר על סמך הטענה שהכתובת האלקטרונית תדלל את אופיו "המפורסם" של סימנה הרשום.

בית המשפט, בהליכים המקדמיים בתובענה זו, נעתר לבקשת חברת "Actmedia" והוציא מלפניו צו מניעה שהורה לחברה הנתבעת להפסיק את הפרת סימן המסחר "המפורסם" ולמסור לחברת "Actmedia" את הכתובת האלקטרונית. בהחלטה זו, הביע בית המשפט את הגישה הרווחת כיום בחוגי המשפט השונים, לפיה רישום כתובת אלקטרונית זהה לסימן מסחר רשום מפר את הסימן הרשום ומזכה את בעל הסימן הרשום בכל הסעדים העומדים לרשותו מכוח הדין, כולל סעד של צו ארעי האוסר על המשך השימוש בכתובת האלקטרונית והמורה על מסירת הכתובת האלקטרונית.

בארץ נדונה דוקטרינת הדילול במסגרת פסק הדין בעניין "קרדי".[22] פסק הדין דן בתחום של רישום סימני מסחר ולא ברישום של שמות מתחם, אך קביעתו חשובה שכן הועלתה במסגרתו טענת הדילול לעניין רישום שמות מתחם בישראל. במסגרת פסק הדין בעניין "קרדי", נדון ערעור על החלטת רשם סימני המסחר שלא לרשום סימן מסחר בהתבסס על הוראת סעיף 11   (6) לפקודת סימני מסחר.

המערער ביקש לרשום סימן מסחר בשם "Bakardi" בתחום האופנה וההלבשה. חברת           "Bacardi" העולמית, שבבעלותה סימן מסחר רשום בישראל בתחום המשקאות החריפים מאז שנת 1962 התנגדה לרישום סימן המסחר, בשל דילול המוניטין שלה. רשם סימני המסחר קיבל את ההתנגדות, וסירב לרשום את סימן המסחר, בקובעו;

"הסימן "‎Bacardi" הוא אחד מאותם סימנים מפורסמים, בעלי מוניטין בינלאומי, הראויים להגנה גם אם לא מוכח שימוש בהם בפועל לגבי כל סוגי הטובין. שימוש בסימן מפורסם בעל מוניטין בינלאומי לגבי סחורות שלגביהן לא התפרסם הסימן או שבהן לא נעשה שימוש בסימן על ידי  בעליו, הוא פסול לפי דיני התחרות הבלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט."

בית המשפט אישר את קביעת רשם סימני המסחר. בית המשפט קבע, כי ניתן לאמץ את עיקרון דוקטרינת הדילול לתוך העילה של התערבות בלתי הוגנת במסחר, בעת פסק את הדברים שלהלן;

לגופו של עניין, אין ספק כי לחברת Bacardi מוניטין עולמי מבוסס בתחום המשקאות החריפים. המגמה המודרנית היא להכיר בדוקטרינת "המוניטין הבינלאומי" ממנה הסתעפה דוקטרינת "הדילול" (‎Dilution). דוקטרינה זו אומצה בארצות הברית בתיקון לחוק סימני המסחר הפדרלי משנת ‎1996 ובאנגליה בסעיף ‎5 של ה-Trade Mark Act, 1984 (אם כי מבלי להשתמש במונח עצמו). בספרם של י' וח' קלדרון חיקויים מסחריים בישראל         (‎1996) מוסברת דוקטרינת "הדילול" באופן הבא: "דילול מוגדר כמצב בו נעשה שימוש בסימן מסחר חזק בלא רשות בעליו וללא יצירת הטעיה, המביא לשחיקה וטשטוש של התדמית הייחודית והאיכותית שהסימן הצליח להעביר לצרכניו, וכתוצאה מכך נפגמת תדמיתו החיובית של סימן המסחר בקרב קהל הצרכנים ונגרעת ייחודיותו. שחיקה בתדמיתו של סימן מסחר בקרב קהל הצרכנים גורמת אף לגריעה מערכו המסחרי של סימן המסחר, וזאת בעקבות ירידה בכושר (או בכח) המכירה הטמון בו. אמנם בסעיף ‎11 לפקודה אין התייחסות ישירה לדוקטרינת "המוניטין הבינלאומי" או לדוקטרינת "הדילול", אך לדעתי ניתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של "תחרות בלתי הוגנת". השימוש במוניטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על ידי גורם זר לשם קידום עסקיו שלו הוא בבחינת תחרות בלתי הוגנת. סימני מסחר, אשר רכשו לעצמם הכרה בינלאומית ומוניטין בעלי עצמה כה גדולה עד שהם חורגים מעבר למוצרים הספציפיים בהם עוסק בעל סימן המסחר, ראויים להגנה בדין. השימוש בסימן המפורסם אינו הוגן משני היבטים לפחות - ראשית, המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין עליהם לא הוא טרח. הוא נהנה, ללא הצדקה, מהיתרון שמקנה לו השימוש בסימן המסחרי המפורסם. שנית, ניצול המוניטין טומן בחובו פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר, בגלל פיחות ודילול המוניטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר. לאור דברים אלה ברי, כי אין לשים את הדגש על מניעיו הסובייקטיביים של המשתמש בסימן המפורסם; די בהוכחה כי השימוש בסימן המסחר המפורסם עשוי לקדם את עסקיו של המשתמש בשל המוניטין של בעל הסימן המפורסם. ההנחה היא, כי בהגברת השימוש בסימן מסחר מפורסם וייחודי לצורכי עסקים אחרים יש משום שחיקה ודילול בייחודיות העסק של בעל סימן המסחר."

בית המשפט ציין, כי מדובר בדילול במקרה של ניסיון לרשום סימן מסחר "מדלל" ולא בהפרה של סימן מסחר רשום, שאז חלה על עניין הלכת פסק הדין בעניין "מנהטן",[23] במסגרתו נדחתה דוקטרינת הדילול לגבי הפרת סימן מסחר. עם זאת, ציין בית המשפט כי מן הראוי לעיין מחדש בהלכת "מנהטן" שנקבעה לפני למעלה משלושים שנה.

טענת הדי



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.