תחומי התמחות

קניין רוחני

 

חזון בית המשפט לקניין רוחני

תחומי הקניין הרוחני חולשים אל עבר כל פינה אפשרית בתעשייה ובמסחר הבינלאומיים. 

מניעים פוליטיים וכלכליים השפיעו רבות בשנים האחרונות על עליית חשיבותו של תחום הקניין הרוחני וריבוי ההליכים המשפטיים בתחום זה. עד לשנת 2002, סווגה מדינת ישראל על ידי משרד המסחר האמריקאי, ברשימת המדינות שהנן תחת "פיקוח חמור" (“Priority Watch List”), יחד עם מדינות כגון, ברזיל, הודו, טייוואן ועוד. כמדינה המסווגת ברשימה זו, הייתה ישראל חשופה לסנקציות מסחריות רבות מצד ארצות הברית, אם לא הייתה פועלת לאכיפה ראויה של זכויות קניין רוחני ברחבי מדינת ישראל.

א.    כיצד ומדוע נולד החזון:

 

הצעת החוק להקמת בית המשפט לענייני תמלוגים,[1] הביקורות שהוטחו בהצעת חוק זו ומנגד ההדים החיוביים שעוררה הצעת החוק, הובילה אותנו לשיחה חברית בנוגע לעתיד תחום הקניין הרוחני בארץ. ריבוי סמכויות השפיטה בתחום, העומסים הרבים המוטלים על מערכת השפיטה הכללית, הצורך של השופטים הנכבדים להתעדכן כל העת ברזיו של תחום מורכב זה, ושיקולים רבים נוספים, הולידו את המאמר המונח לפניכם.

ענף הקניין הרוחני, הנו ענף תובעני, הדורש כל העת התחדשות וצבירת ידע משפטי. זאת, לאור הקשר ההדוק בין תחום משפטי זה לבין ההתפתחות המסחררת של הטכנולוגיה, התקשורת האינטראקטיבית נטולת הגבולות הטריטוריאליים, תעשיית התקשורת והסלולר, האינטרנט, תחומי ה"היי-טק" ומגמת הגלובאליזציה. כל אלו הופכים את ענפי הקניין הרוחני לעולם משפטי תוסס, מרתק, דינאמי, מורכב וחשוב ביותר. 

תחומי התקשורת, הטכנולוגיה והקניין הרוחני, עוררו מאז ומתמיד קונפליקטים בינלאומיים רבים, תוך החצנת היפה, הדומה והשונה באומות העולם. כל ילד ברחבי העולם, מכיר היטב את הדמויות של מיקי מאוס, פופאי או גרפילד. כל בוגר ברחבי העולם, חפץ להתאמן במגרש הספורט, כשהוא נועל נעלי אדידס, נייק או ריבוק. זהו סוד המותגים, סוד המקרב ומאחד את תושבי כדור הארץ.

 אמצאות חדשות, הצצות כפטריות אחר הגשם, משרתות אף הן את צורכי המין האנושי בכללותו. בני האדם מתעדכנים באופן שוטף במאורעות גלובאליים, באמצעות אמצעי המדיה השונים, לרבות הטלוויזיה, רשת האינטרנט, הרדיו או לוויינים פרטיים. כל אמצעי המדיה המוכרים לנו כיום, החלו את דרכם בצלמה של אמצאה בסיסית, היא אמצאת החשמל. מוצרים רבים המוכרים כיום בכל העולם, אשר נתפסים בעינינו כדבר שבשגרה, החלו את דרכם בלשכות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

התקשורת האינטראקטיבית נטולת הגבולות הטריטוריאליים, הפיכת אזורים גלובאליים רבים ברחבי העולם לאזורי סחר חופשי וחשיבותה ההולכת והגוברת של תעשיית התקשורת, הופכת את תחומי הקניין הרוחני, הטכנולוגיה והתקשורת לתחומים משפטיים תוססים, מרתקים, דינאמיים וחשובים. במסגרת זו קיים מתח עסקי ומשפטי מובהק בין נכסי הקניין הרוחני ומאגרי התקשורת לבין סוגיות נאורות וחשובות לא פחות, כגון הגבלים עסקיים, עידוד התחרות החופשית במשק וחופש העיסוק.

לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות, נוספו לשאלות קונבנציונאליות שליוו את העוסקים בתחומי הקניין הרוחני, סוגיות ומטלות מרתקות, כגון חוקיות מערכות שיתוף הקבצים, פטנטים טכנולוגיים, פטנטים על שיטות עסקים, זכויות יוצרים במדיה הדיגיטלית, סימני מסחר בשמות מתחם, זכויות במאגרי מידע ועוד.

 הגדילה המתמדת וההשתכללות בתחרות העסקית, בצל המהפכה הטכנולוגית, תרמה אף היא להצבת תחום הקניין הרוחני באור הזרקורים. המציאות העסקית, מחייבת כיום את מרבית העסקים בשוק להגן על נכסים בלתי מוחשיים, מתחום הקניין הרוחני, כגון מוניטין, סודות מסחריים, פטנטים, מדגמים, סימנים מסחריים ועוד.

 כפי שניתן להיווכח בנקל, במבט חטוף בתוכן העניינים של כתב עת זה, תחומי הקניין הרוחני חולשים אל עבר כל פינה אפשרית בתעשייה ובמסחר הבינלאומיים. במסגרת כתב העת אנו דנים בסוגיות מרתקות, הקשורות בטבורן לתחומי הבמה, הזמר, הספרות, הטכנולוגיה, המוניטין העסקי, חקר האטום, הצילום, תוכנות שיתוף הקבצים, האינטרנט, התקשורת, הספורט, התאגידים, בהגבלים עסקיים ועוד. רב גוניות תחום זה, החולש לכל סמטה במערך המסחר הבינלאומי, מחייב את ערכאות השיפוט לתור אחר פתרונות חדשניים, על מנת לתת מענה לשאלות בעלות השלכות כלכליות, מסחריות ומשפטיות נעלות. 

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את הזכות החוקתית לשמירה על הקניין, העלה את חשיבות זכויות הקניין הרוחני והקנה להן מעמד חוקתי.[2] שינוי זה מעניק חשיבות יתרה לזכויות הקניין הרוחני ומעמידן יחד עם זכויות חוקתיות אחרות, הניצבות בבסיס מערכת המשפט במדינה הדמוקרטית, כגון הזכות לשמירה על הכבוד, הזכות לחירות, הזכות לחופש העיסוק ועוד.

בד בבד, הגדילה ה"משפטיזציה" של החברה את מודעות הציבור לחשיבותן של זכויות הקניין הרוחני. כתוצאה מכך, גם אנשים פרטיים, ולא רק עסקים, מבקשים ליהנות ולקצור רווחים מזכויות הקניין הרוחני. היום, למשל, אין זה נדיר שגם ממציא פרטי, כגון סטודנט לעיצוב תעשייתי, קולנוע או פרסום, יפעל להגנת זכויות הקניין הרוחני הטמונות בעבודות שיצר במסגרת לימודיו.

מניעים פוליטיים וכלכליים השפיעו רבות בשנים האחרונות על עליית חשיבותו של תחום הקניין הרוחני וריבוי ההליכים המשפטיים בתחום זה. עד לשנת 2002, סווגה מדינת ישראל על ידי משרד המסחר האמריקאי, ברשימת המדינות שהנן תחת "פיקוח חמור"              (“Priority Watch List”), יחד עם מדינות כגון, ברזיל, הודו, טייוואן ועוד. כמדינה המסווגת ברשימה זו, הייתה ישראל חשופה לסנקציות מסחריות רבות מצד ארצות הברית, אם לא הייתה פועלת לאכיפה ראויה של זכויות קניין רוחני ברחבי מדינת ישראל.[3]

הסיווג האמור, הוביל לפעילות קדחתנית מטעם המדינה להגברת האכיפה של זכויות הקניין הרוחני. פעילות זו, אף הובילה, למשל, לתיקונים משמעותיים בפקודת זכות יוצרים, בעיקר ביחס להחמרת הסנקציות הפליליות כנגד מפרי זכויות.[4] במקביל, הגדילה מחלקת הקניין הרוחני של משטרת ישראל את היקף פעילותה וכיום מתבצעות על ידה מספר רב של פעולות חיפוש ותפיסת מוצרים מפרים בתחומי סימני המסחר וזכויות היוצרים, כגון תקליטורים, ספרים, בשמים, דברי קוסמטיקה, בגדים, תרופות וכיו"ב.

הגברת האכיפה של זכויות הקניין הרוחני, בין היתר על ידי הרחבת הפעילות המשטרתית ועל ידי תיקונים במסגרת דברי החקיקה, הובילה לגדילה ניכרת במספר כתבי האישום והתביעות האזרחיות המוגשות כיום בתחומי הקניין הרוחני.

 משרד הסחר האמריקאי ציין עובדה זו בדו"ח שפרסם בתחילת שנת 2003, במסגרתו הועברה ישראל לרשימת המדינות שהנן תחת "פיקוח" (“Watch List”), ולא תחת "פיקוח חמור", כפי שהיה בשנה הקודמת.[5] חרף שיפור זה, משרד הסחר האמריקאי מצא לנכון לציין, כי יש להשקיע מאמצים נוספים באכיפת זכויות קניין רוחני, בין היתר, על ידי העברת משאבים נוספים למערכת בתי המשפט.[6]

חשיבות תחום הקניין הרוחני, אם כן, הולכת וגוברת. עובדה זו, הובילה להתמקצעות אבסולוטית בתחומי הקניין הרוחני על ידי עורכי דין רבים. מספר משרדי עריכת הדין העוסקים בתחום גדל בצורה ניכרת. משרדים רבים, שלא התמחו בתחום זה בעבר, החליטו לפתוח מחלקות משפטיות המתמקצעות בתחום.

התמקצעות זו הכרחית, במיוחד לנוכח העובדה שדיני הקניין הרוחני כוללים בתוכם קשת רחבה של תחומי משנה רבים, כגון סימני מסחר, כינויי מקור, עוולות מסחריות, זכויות יוצרים, זכויות מבצעים, זכויות מטפחים, דיני פטנטים, מדגמים, תקשורת אלקטרונית, מסחר אלקטרוני, גניבת עין, סודות מסחריים, עשיית עושר ולא במשפט ועוד.

ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה, השתכללות התחרות העסקית, מודעות גוברת של הציבור לזכויות קניין רוחני, מאמצי המדינה לאכיפה מוגברת של זכויות קניין רוחני, רב גוניותו של התחום, העלייה במספר עורכי הדין והמשרדים המתמחים בתחום זה וגורמים נוספים, הביאו לריבוי הליכים משפטיים בתחום, אשר עד לפני כשני עשורים היו נדירים בכמותם בישראל. מספר ההליכים המתבררים בפני הערכאות המשפטיות בתחומי הקניין הרוחני, גדל לאין ערוך בשנים האחרונות.

בתי המשפט בישראל מוצפים בתביעות רבות, אשר העילה העיקרית בהן היא הפרה של זכות אחת או מספר זכויות מענפי הקניין הרוחני השונים. כפועל יוצא מכך, השופטים נתקלים מדי יום ביומו בסוגיות בעייתיות חדשות, אשר קצרה היריעה מלפרטן, המצריכות מהם להשקיע זמן רב על מנת ללמוד תחומים חדשים לחלוטין.

הזמן הרב הנדרש מהשופטים ללמוד ולהפנים את תחומי הקניין הרוחני, על ענפיו השונים, ואת החידושים שבו, מוביל להגדלת העומס הרב המוטל ממילא על מערכת בתי המשפט. הצורך הבלתי פוסק בלימוד ובליבון סוגיות משפטיות מורכבות, מביא לכך שפסקי הדין בתחומי הקניין הרוחני ניתנים באיחור רב. דבר זה פוגע מהותית בלקוח, הזכאי להגנה ראויה על זכותו החוקתית לקניין ולזכותו הבסיסית למשפט צדק ללא עינוי דין. לעיכוב במתן פסקי הדין בתחום הקניין הרוחני, יש משמעות כבדת משקל במיוחד, לאור העובדה, שבעולם הטכנולוגיה מה שחדש היום, משמש כ"עטיפת דגים" למחרת.

לשיטתנו, המערכת המשפטית מתקשה לתת פתרון יעיל והולם לתביעות הרבות והמתרבות בתחומי הקניין הרוחני. הידע בקניין הרוחני וברזי החוקים השונים בענפיו המגוונים של תחום משפטי זה, איננו נחלתם של חלק נכבד מהשופטים. לנוכח העומס הרב השורר בבתי המשפט, אין באפשרות השופטים המתמחים בתחום, לדון בכלל בתיקי הקניין הרוחני. כפועל יוצא מכך, אנו נתקלים בפסקי דין מוטעים וטעויות אלה מונצחות, מאחר וכידוע לרובנו, ערכאות הערעור אינן תמיד בהישג כיס לכל אחד. כמו כן, הסיכוי להביא לתיקון הטעות בערעור איננו גבוה, לנוכח העומס הרב השורר גם בערכאות הערעור והלחץ מצד הערכאות לסיים הליכים בפשרה.

בהתחשב בדברים האמורים, הנותנים פתח לדרך שהובילה להולדת הרעיון לכתיבת מאמר זה, אנו סבורים כי יש צורך דחוף ובלתי מתפשר לפעול להקמת בית משפט בתחומי הקניין הרוחני. במסגרת מאמר זה, נציג בפניכם את הסוגיות המהוות גרעין בלבד לבעיות המשפטיות הרבות הקיימות בסמכויות השפיטה בתחומי הקניין הרוחני.

בסופו של יום, כשותפים לעולם הקניין הרוחני, ברור לכולנו כי רק ערכאה שיפוטית מקצועית, יסודית ובעלת ידע בדיני הקניין הרוחני, תשרת נאמנה את המגזר ההולך וגדל של העוסקים בתחומי הקניין הרוחני.

דיני הקניין הרוחני כוללים תחומי משנה רבים. יחד עם זאת, על מנת להציג את מגוון הבעיות, אשר הבשילו לכדי כתיבת מאמר זה, נתמקד בתחומים העיקריים של דיני הקניין הרוחני, ובאמצעותם נציג בפניכם את הרעיון הניצב מאחורי החזון להקמת בית המשפט לקניין רוחני.

מר ווילאם א' קווין, ממייסדי חברת "M3", אמר בשעתו את המילים היפות הבאות; "החזון הוא המנוע המניע את מפעלנו". בדברים ראויים אלו, נעבור עתה לגוף המאמר.

 

ב.    יתרון הידע והמומחיות בתחומי הקניין הרוחני:

תובענות בתחומי הקניין הרוחני מחייבות את ערכאות השיפוט להכריע בשאלות הדורשות מומחיות מיוחדת. מומחיות זו איננה מצויה בתחום ידיעתם השיפוטית של השופטים היושבים על המדוכה.

בעייתיות זו בולטת במיוחד בתחום דיני הפטנטים, שנועדו להגן על אמצאות ופיתוחים חדשניים. תביעות בגין הפרת פטנט, מעוררות בעיות ושאלות סבוכות בתחומי הכימיה, הרוקחות, ההנדסה הגנטית, הפיזיקה, האלקטרוניקה, המכניקה, מדעי הטבע, הטכנולוגיה ועוד.[7]

כל בעל דין רשאי להגיש לערכאת השיפוט חוות דעת מטעם מומחה הבקיא בתחום הרלוונטי, מכוח התמקצעות וניסיון פרקטי או מכוח שנות לימוד ויכולת אקדמאית מוכחת. לחלופין, רשאית ערכאת השיפוט למנות מומחה אובייקטיבי בהסכמת בעלי הדין.[8] כמו כן, במסגרת סעיף 189 לחוק הפטנטים,[9] נקבע מפורשות, כי ערכאת השיפוט רשאית למנות יועץ מדעי שיסייע לה בהבנת ובליבון הבעיות והסוגיות הנוגעות להפרת האמצאה המתוארת במסגרת בקשת הפטנט.[10]

המומחה, בין אם הנו מומחה מטעם הצדדים ובין אם מונה על ידי בית המשפט, לא לוקח חלק פעיל בכתיבת פסק הדין ובהכרעת הסוגיות המשפטיות והעובדתיות השנויות במחלוקת. עניינים אלו נתונים בסמכותו הבלעדית של בית המשפט הדן בסוגייה. המשקל הסופי שיוענק לחוות דעתו של המומחה תיקבע על ידי ערכאת השיפוט בהתאם למבחני הרלוונטיות, הקבילות והמהימנות.[11]

ניתן להבין בנקל, כי אם הסמכות לדון בתביעות ההפרה הייתה נמסרת ללשכת הפטנטים המדגמים וסימני המסחר או לבית משפט ייחודי הדן בענייני הקניין הרוחני, היה מתייתר הצורך להסתייע במומחים חיצוניים. ידיעתם השיפוטית וניסיונם של עורכי הדין העוסקים כיום בתחומי הקניין הרוחני, ייתרו לעתים רבות את הצורך להסתייע במומחה בתחום, דבר אשר יוזיל בצורה משמעותית את עלות ההליך, הן לקופת המדינה והן לכיסם של הצדדים. מעבר לכך, הגורמים שיעמדו בראש המערכת המוצעת יהיו בעלי ידע, הבנה וניסיון בתחומים טכניים ומקצועיים, ובכך יקצרו וייעלו את ההליך.

גם בתחום זכויות היוצרים, ההתפתחויות הרבות בתחומי הטכנולוגיה והתקשורת, כדוגמת תוכנת המחשב והאינטרנט, דורשות מומחיות מיוחדת. העידן הטכנולוגי החדש משנה מושגים בתחום זכויות היוצרים באופן נרחב ביותר. שינוי זה משפיע הן על סוגי היצירות המוגנות בזכות יוצרים, על בעליהן ועל סוגי ההפרות של זכויות אלו. זכויות יוצרים החלו להכיל תכנים אשר לא הוכרו בעבר ולהם פן טכנולוגי, כגון רשומות קול, תוכנות מחשב ותצלומים דיגיטליים.

ההתקדמות הטכנולוגית הביאה לשוני רב באופן הפרת יצירות המוגנות בתורת זכויות היוצרים. הפיתוח של מכשור חדיש, המאפשר העתקה ושיכפול יצירות במהירות ובאיכות הזהה למקור, משפיע על קלות מעשי ההפרה. זאת, במיוחד לאור העובדה שמכשור זה זול ושווה לכל נפש. בעייתיות זו, קיימת גם בענפי הקניין הרוחני הנוספים כגון, פטנטים, סימני מסחר ומדגמים, שניתנים כיום לזיוף בקלות בלתי נסבלת ובעלות אפסית. מכשור ההעתקה המתוחכם, הוביל בשנים האחרונות לעלייה חדה במספר הזיופים של מוצרים המוגנים בזכויות קניין רוחני וכפועל יוצא מכך, לריבוי תביעות בתחום.

ההתקדמות האדירה בשימוש באינטרנט והיכולת להפיץ תכנים "כבדים", כגון שירים וסרטי קולנוע, במהירויות שיא לכל קצווי תבל, מעוררת שאלות משפטיות נכבדות לגבי הפרת זכויות יוצרים וזכויות קניין רוחני נוספות. פסק הדין בעניין "נאפסטר",[12] מהווה רק דוגמא אחת לכך. בעידן הטכנולוגיה, כל דיכפין עלול להפוך בנקל, על ידי שימוש באינטרנט או בתוכנת מחשב, למפר זכויות יוצרים סדרתי.

מצדו השני של המטבע, אופיים של בעלי הזכויות משתנה וכל פרט עשוי להפוך בנקל, בשימוש בתוכנת מחשב מתאימה, למלחין מחונן ולבעל זכות יוצרים ביצירה המולחנת, אשר למחשב הייתה תרומה רבה בהלחנתה. בנוסף, אותו פרט ייחשב אף ל"מפיק תקליט" ובעל זכות היוצרים ברשומת הקול אותה הטביע על גבי התקליטור הצרוב. זאת, מכוח סעיף 19 לחוק זכות יוצרים, אשר נועד במקור ליצור זכויות לחברות התקליטים בלבד.

חרף השפעתה הניכרת של ההתקדמות הטכנולוגית וההתקדמות התקשורתית, על תחום זכויות היוצרים, קצב החקיקה בתחום זה איטי במיוחד. חוק זכות יוצרים משנת 1911, ופקודת זכות יוצרים משנת 1924, שרידים נושנים מימי המנדט הבריטי,[13] עדיין ממתינים לחוק מחליף. אולם, חקיקתו של חוק חדש מתעכבת מזה מספר שנים.[14]

החקיקה המיושנת מחייבת את בתי המשפט ליצור ולייצר זכויות, יש מאין, בדרך של חקיקה שיפוטית. חקיקה שיפוטית, מפאת חשיבותה, ראוי כי תיעשה על ידי שופטים המומחים בתחום. כמו כן, אם וכאשר יחוקק לבסוף חוק זכויות היוצרים המיוחל, רצוי וראוי כי פרשנותו תיעשה על ידי שופטים בעלי ידע מקצועי בתחום.

אחת הדוגמאות המובהקות לחקיקה שיפוטית בתחום זכויות היוצרים, היא ההכרה בתוכנת מחשב כיצירה ספרותית, שהנה אחת מסוגי היצירות המוגנות בזכות יוצרים. קביעה זו נעשתה במסגרת פסק הדין בעניין “Apple”, בו צוין מפורשות, כי לאור התפתחות הטכנולוגיה, והתיישנות החוק, יש לפרש את חוק זכות יוצרים בליברליות;

 

"לפיכך ועל סמך האמור לעיל אני קובע:

א. חוק זכויות יוצרים, יש לפרש בליברליות ובאופן מרחיב, וכי הרשימה שבו איננה סגורה וההגדרות בו אינן ממצות.

ב. הגדרת "יצירה ספרותית" שבחוק ייתן, אפשר וצריך להחילה על יצירות חדשות שהמחוקק לא התייחס אליהן, ובלבד שהן ראויות ומתאימות לכך, ככל שתהליך ההתפתחות הטכנולוגית המתמשך והדינמי מחייב.

ג. לפיכך יש להעניק את הגנת החוק ליצירות שטרם נודעו בעת חקיקת החוק, ובלבד שימלאו אחר הקריטריונים המאפיינים.

ד. תוכנת מחשב שהיא פרי רוחו של האדם היוצר וכותב אותה, הנה יצירה ספרותית, כמשמעותה בהגדרות החוק, בהיותה ממלאת אחרי התכונות והקריטריונים של יצירה ספרותית, וכי תוכנת מחשב הן בsource-code והן ב- ,object codeבין שהיא כתובה ומודפסת בתקליטונים ובין שהיא אגורה ב-,rom הנה יצירה ספרותית מוגנת על פי החוק. מכאן ברור שהתוכנות נושא הדיון בתיק זה, היינו ה-autostart וה-Apple soft בין שהן ב-S.c. ובין שהן ב-O.c. הנן יצירות ספרותיות שיש להקנות להן את הגנת חוק זכויות יוצרים."[15]

נושנות החוק והפקודה מחד, והדינאמיות של תחום זכויות היוצרים מאידך, מובילים מלבד לחקיקה שיפוטית, גם לתיקוני חקיקה תכופים בשיטה של "טלאי על גבי טלאי". בשנתיים האחרונות, הוצעו מספר לא מבוטל של תיקונים לחקיקה בתחום זכויות היוצרים.

כך לדוגמא, בשנת 2001, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק להקמת בית משפט לתמלוגים,[16] ובשנת 2003, הצעת חוק בעניין כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני[17] ותיקון לצו בעניין שיעור הפיצוי הסטטוטורי מכוח הוראת סעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים.[18]

תיקונים אלה לחקיקה עוסקים בנושאים אקוטיים ובעייתיים בתחום דיני זכויות היוצרים. הצעת החוק להקמת בית משפט לתמלוגים, העוסקת בהקמת טריבונאל ייחודי אשר ידון במחלוקות על גובה התמלוגים שעל משתמש בזכויות יוצרים או מבצעים לשלם לבעלי הזכויות, מעידה מעצם אופייה וטבעה, על הצורך בהקמת ערכאה מיוחדת בתחום הקניין הרוחני.

הצעת החוק נועדה לתת מענה להיעדר פורום מתאים הדן בסכסוכי תמלוגים בין ארגוני ניהול זכויות יוצרים או מבצעים למיניהם לבין המשתמשים בזכויות אלו, ולרכז התדיינויות בנושאי תמלוגים תחת קורת גג אחת. הצעת החוק מכשירה את בית המשפט המחוזי לדון בענייני תמלוגים, גבייתם וחלוקתם. סוגיית התמלוגים בהקשר של תאגידים לניהול זכויות, סוגייה קשה בפני עצמה, נבחנת גם בכפוף לדיני ההגבלים העסקיים, תחום מורכב נוסף, המחייב מומחיות והתמחות.

נכון להיום, בתי המשפט מוצפים בתביעות הנובעות ממחלוקות על גובה תמלוגים. אחת הפרשות בעניין תמלוגים, שעוררה הדים בקרב הציבור כולו, הנה פרשת "אקו"ם נ' גל"צ". פרשה זו אף הובילה להפסקה, אם כי קצרה, בשידורי המוזיקה באחת מתחנות הרדיו הפופולריות בישראל, אם לא הפופולרית ביותר, תחנת "גלגל"צ".

פרשת "אקו"ם נ' גל"צ" מדגישה את הקושי של שופטי בית המשפט לקבוע מסמרות בעניין גובה התמלוגים המגיעים לבעלי הזכויות. מסיבה זו, בין היתר, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת "אקו"ם" לצו מניעה זמני נגד "גל"צ", בפוסקו כי;

"אינני רואה לנכון להתערב במחלוקת שבין הצדדים על ידי שימוש באמצעי קיצוני שיש בו כדי לפגוע ביוצרים ובציבור המאזינים."[19]

 

לעומת זאת, בית המשפט העליון, קיבל את בקשת רשות הערעור של "אקו"ם" והורה על מתן צו מניעה זמני נגד תחנות הרדיו של "גל"צ", בפוסקו כי;

"ליוצר זכות קניין ביצירתו, וזכות זו, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הנה, כידוע, זכות יסוד במשפטנו. מטיבה של הזכות, בכפיפות למגבלות שבחוק ובהסכמים שבעל הזכות הנו צד להם, שהיא מקנה לבעליה את הכושר לעשות בקניינו כראות עיניו, ובכלל זה להעמידו לשימושו של אחר בתנאים שייראו לבעל הזכות, או לשלול שימוש כזה אם נעשה הוא בניגוד לדעתו של בעל הזכות. טענתו של פלוני, כי רשאי הוא להשתמש בקניינו של אדם בלא הסכמתו, אך משום שהלה דורש עבור השימוש מחיר הנראה בעיני פלוני מופרז – לא תוכל להישמע."[20]

פרשה זו, והסערה שעוררה בקרב הציבור, מחזקת את טענתנו ומוכיחה, כי לא לחינם הוגשה הצעת החוק לייסוד בית המשפט לענייני תמלוגים. אין ספק, כי הצעת החוק, מציגה בעיה קיימת.

סוגיית התמלוגים הנה סוגייה בעייתית, הדורשת ידע ומומחיות בתחומי הקניין הרוחני. אולם, זו רק סוגייה אחת במאגר נרחב של סוגיות בעייתיות בתחום. הקמת בית משפט לענייני תמלוגים לא תיתן מענה לכלל הסוגיות הבעייתיות המתעוררות בתחום זכויות היוצרים לבדו, וממילא לא תספק פתרון לכלל הסוגיות הבעייתיות החוסות בצל מטריית הקניין הרוחני.

לדעתנו, הואיל והצעת החוק מקנה סמכות נוספת לבית המשפט המחוזי, תקשה הצעת החוק על שופטי בית המשפט המחוזי, ובפועל הפתרון המוצע על ידה יבוא לעולם תוך קשיים רבים. על כן, הפתרון ההולם ביותר, גם לסוגיית התמלוגים, הנו בית משפט מיוחד לענייני קניין רוחני.

זאת ועוד, גם סוגיית גובה הפיצוי בגין הפרת זכויות קניין רוחני, מציבה קשיים רבים בפני ערכאות השיפוט. עקב אופיין המיוחד של זכויות הקניין הרוחני, ניתן להפרן בקלות יתרה, מבלי שבעל הזכות יוכל לאמוד ולהעריך את היקף ההפרה. ניתן להוכיח בקלות כי נגנבו 1,000 תקליטורים מחנות, אך קשה מאד לדעת, כמה תקליטורים זויפו על ידי זייפן תקליטורים, במיוחד לאחר שאלו הופצו לשוק. מצב זה יוצר ומתווה קושי אמיתי בפני בעל הזכות ובפני בית המשפט, בעת ביצוע אומדן הנזק שנגרם כתוצאה ממעשי ההפרה.

כימות, אומדן וקביעת הנזקים שנגרמו לבעל הזכות הקניינית כתוצאה ממעשה ההפרה הנה מטלה מורכבת ומסובכת. ברוח הדברים האמורים, נפסקו הדברים הבאים, עוד לפני כשלושים שנה, באשר לאופן חישוב הנזק שמסב מעשה ההפרה ביחס לקביעת פיצוי בגין הפרת סימן מסחר רשום;

 "במשפטים מסוג זה, אף לגבי נזק ממשי, שלרוב לא ניתן למדוד אותו במדויק, ניתנת יד חופשית למדי לבית המשפט להעריכו או לקובעו על דרך האומדן, בהתחשב עם כל נסיבות המקרה כפי שהוכחו במשפט."[21]

לנוכח הקשיים הרבים הכרוכים בחישוב הנזק, רשאית ערכאת השיפוט לפסוק את הדין בהסתמך על אומדן גלובאלי, כל אימת שאין באפשרותה לחשב את הנזק לפי קני מידה ברורים. מלאכת חישוב הנזק, על פי אומדן גלובאלי, אינה מלאכה פשוטה. במסגרת פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעניין "השתיל", פסק בית המשפט העליון את הדברים הבאים היפים גם לענייננו;

 

"השופט הנכבד של בית המשפט קמא חיפש בין הראיות שהובאו לפניו הוכחות לשיעור הנזק האמיתי והממשי. חיפש ולא מצא, פרט לראיות מסוימות שהיה בהן כדי להוכיח חלק מן הנזק, ואילו לגבי יתר חלקי הנזק (השופט קבע שהיו כאלה) לא הובאו ראיות חותכות ובדוקות. למען הדיון צריך להוסיף, שקשה היה ביותר, אם לא בלתי אפשרי, להוכיח בתיק זה, בצורה מדויקת ומלאה, את שיעור הנזקים שנגרמו למערערים. ההלכות האומרות שיש לפצות את הניזוק ואפילו לא הוכיח את שיעור נזקיו בצורה מדויקת, לא נועדו אלא להושיט סעד לניזוק במקרה כזה בדרך של אומדנא."[22]

שיטת פיצוי נוספת שנועדה לפתור את הבעייתיות בהוכחת נזקו של בעל זכויות מסוימות מתחום הקניין הרוחני, הנה שיטת הפיצוי הסטטוטורי. שיטה זו יוצרת מכניזם, על פיו ניתן לפצות את בעל הזכות ללא הוכחת היקף הנזק שנגרם לו עקב הפרת זכותו. הפיצוי הסטטוטורי הוסף לפקודת זכות יוצרים בשנת 1981[23] וכן, לחוק העוולות המסחריות שנחקק בשנת 1999.[24]

דיני הקניין הרוחני מאפשרים לתבוע את הפיצוי הסטטוטורי, במקרים של הפרת זכויות יוצרים, גניבת עין וגזל סוד מסחרי.[25] יישום הוראות הדין בעניין הפיצוי הסטטוטורי, מציבה לא מעט קשיים ומחייבת הבנה ומומחיות בתחום הקניין הרוחני. הפיצוי הסטטוטורי הנו "עוף מוזר" בנוף החקיקה הישראלית והוא הוסף לפקודת זכות יוצרים, שהנה בריטית במקורה, בהשראת החקיקה האמריקאית.[26]

כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון במסגרת פרשת "ניניו", הפיצוי הסטטוטורי נועד להקל על בעל זכות המתקשה להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו ומשרת ככלי הרתעתי נגד מפר הזכות ומפרים פוטנציאליים אחרים, וכלשון בית המשפט העליון;

 

"בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת – פיצויו של בעל הזכות; השניה – הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים."[27]

אופיו המיוחד של הפיצוי הסטטוטורי, מחייב עריכת איזון זהיר בין העיקרון הנזיקי של השבת המצב לקדמותו לבין העיקרון של הרתעת המפר. אופי מיוחד זה עלול להוות מכשלה בפני בית משפט שאינו מומחה בתחום.

בפרשת "אקו"ם נ' מאי מסעדות" נקבע בערכאת קמא, כי יש לפצות את בעלת זכות היוצרים בגובה הנזק הממשי שנגרם לה, קרי דמי רשיון עבור השמעת מוסיקה בפומבי, ולא את הפיצוי הסטטוטורי שנתבע על ידה, אשר היה גבוה מדמי הרשיון. בית משפט השלום קבע בעניין זה, כי;

 "[התובעת] פעלה שלא בתום לב וזאת כדי לזכות בסכום פיצויים מעבר לסכום המגיע לה, כאשר ביכולתה היה לחשב את הנזק שנגרם לה כתוצאה מאי תשלום תמלוגים."[28]

 

במקרה זה, הוגש ערעור על פסק הדין, וקביעת בית משפט השלום נהפכה על ידי בית המשפט המחוזי, בפוסקו את הדברים הבאים;

"אין הסבר בפי השופט המלומד מדוע פיצוי בגין הפרה, לאחר התדיינות משפטית, צריך להיות זהה לזה של התמלוגים ברשיון מרצון. לפי קו מחשבה זה יוצא החוטא נשכר."[29]

 

במקרים רבים, טעויות מונצחות עקב חסרון כיסם של הצדדים וגם ערעור, בפני מותב שאיננו מומחה בתחום, איננו מוביל לתיקון פסקי דין שגויים.

כיום, שיקול דעתו של בית המשפט בפסיקת סכום הפיצוי הסטטוטורי בתחום זכויות יוצרים, על פי הוראת סעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים, מוגבל ביותר. בית המשפט מוסמך לפסוק סכום פיצוי סטטוטורי בגין הפרה אחת,[30] בטווח שבין 10,000 ₪ ל-20,000 ₪.[31]

תוצר לוואי מעניין של צמצום שיקול דעתו של בית המשפט, בין אם מכוון ובין אם לאו, הנו הפחתת הסיכון של יישום מוטעה של עקרונות הפיצוי הסטטוטורי על ידי בית המשפט, כפי שנקבע במסגרת פרשת "דקל";

"הפיצוי הסטטוטורי כשלעצמו איננו גבוה וקביעת גבול עליון וגבול תחתון לפיצויים, כובלת במידה רבה את ידי בית המשפט שאינו רשאי לחרוג מהגבולות שהותוו, לא כלפי מעלה ולא כלפי מטה."[32]

 

כפי שהזכרנו לעיל, היום עומד על הפרק תיקון לצו בעניין שיעור הפיצוי הסטטוטורי בענייני זכויות יוצרים. תיקון זה נועד להרחיב את מתחם שיקול דעת בית המשפט בעת פסיקת הפיצוי הסטטוטורי, ולהגדיל את הטווח שבין סכום הפיצוי המינימלי לסכום הפיצוי המקסימלי. טיוטת הצו, אשר הוכנה במשרד המשפטים לפני מספר חודשים, נוקבת במתחם פיצוי שנע בין הסכום המינימלי של 400 ₪ בלבד לבין הסכום המקסימלי של 80,000 ₪.

המגמה הנה הרחבה משמעותית של שיקול דעת בית המשפט בפסיקת גובה הפיצוי הסטטוטורי. מטבע הדברים הרחבת שיקול דעת בית המשפט תייבא אלמנט של חוסר ודאות רב לתביעות בתחום זכויות היוצרים. מסיבה זו ראוי, כי אם אכן יתקבל התיקון לצו זכות יוצרים בעניין הפיצוי הסטטוטורי, ויורחב שיקול הדעת בעניין גובה הפיצוי, יופקד שיקול דעת זה אך ורק בידי שופטים מומחים בתחום.

הסוגיות אשר הובאו לעיל, מהוות דוגמאות בלבד להמחשת ייחודיות תחום הקניין הרוחני. קיימות סוגיות רבות אחרות הממחישות את ייחודיות התחום ואת הצורך בבית משפט לענייני קניין רוחני. אחת מסוגיות אלה, שנסקור בהרחבה בהמשך, הנה סוגיית סמכויות השפיטה בתחום הקניין הרוחני, המבהירה גם היא את הצורך בבית משפט מיוחד בתחום זה.

 

ג.     סוגיית פיצול הסעדים בתחומי הקניין הרוחני:

בתביעות רבות בתחום הקניין הרוחני, נתבעים שני סעדים עיקריים, שהנם צו מניעה להפסקת ההפרות ופיצוי כספי בגין ההפרות. צו המניעה נועד למנוע הפרות עתידיות ועל כן, מטיבו וטבעו, לא ניתן לכמת את שוויו הכספי.

בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין "אל גאוצ'ו", שעניינה צו מניעה שיאסור שימוש בשם בו מנהלים הנתבעים עסקיהם ולפיצוי כספי, עמד בית המשפט המחוזי על אופיו של צו המניעה כדלקמן;

 "בה בתביעתה מעריכה התובעת את השווי הכספי של התביעה שהוגשה בסך 300,000 ₪, אך ברור שהערכה זו מתייחסת לשווי התביעה עד ליום הגשתה. כיצד סבור היה פרקליטם של הנתבעים, יכולה הייתה התובעת להעריך את שווי התביעה ככל שהיא מתייחסת לצו המניעה הקבוע הכלול בה? אם מיום פתיחת מסעדותיהם גרמו הנתבעים, להערכת התובעת, כמובן, נזק בסך של 300,000 ₪, האם ניתן בכלל להעריך את הנזק שייגרם לתובעת אם לא יינתן הצו שיאסור על הנתבעים את השימוש בשמם, ממועד הגשת התביעה ואילך? והלא את הערכת שווי התביעה יש לעשות על פי הסעד המבוקש לא רק עד מועד הגשת התביעה, אלא גם על פי הסעד המבוקש מהגשת התביעה ואילך, במקרה זה, הסעד של צו מניעה קבוע. יש לקבוע, על כן, כי שווי התביעה שהגישה התובעת אינה ניתנת להערכה, וככזו הוא בסמכותו של בית המשפט המחוזי."[33]

 

בעייתיות זו הובילה להלכה אבסורדית, לפיה יש לפצל את מרבית התביעות לסעד כספי ולסעד של צו מניעה, בתחום הקניין הרוחני, לבית המשפט השלום ולבית המשפט המחוזי. בפרשת "רחל שוורץ", שעניינה היה הפרת זכויות יוצרים בהשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת, קבע בית המשפט העליון כדלקמן;

 "הסמכות לדון בצו המניעה היא לבית המשפט המחוזי, ואילו הסמכות לדון בסעד הכספי היא לבית המשפט השלום. לפיכך יש להפריד את הדיון בשני הסעדים... אכן, כטענת המבקשת, צו המניעה שעתרה לו אינו ניתן להערכה כספית ועל כן הסמכות לתתו מסורה לבית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית... ברם, הסמכות לדון בתביעה לסעד הכספי בסך 50,000 ₪, אשר נתבקש על ידי המבקשת, נתונה לבית המשפט השלום מכוח סעיף          51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984."[34]

 

פיצול הסעדים, גורם להחמרת בעיית התארכות ההליכים המשפטיים בתחום הקניין הרוחני. מצב משפטי זה, גורם לכפל הליכים והתדיינויות באותו עניין ממש, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט השלום. זאת, במיוחד לאור הגדלת הסכום הכספי שנמצא בסמכות בית המשפט השלום, לסכום של 2,500,000 ₪. הגדלה זו, מביאה לסיכוי אפסי שתביעה לצו מניעה תכלול גם סעד כספי שהנו בסמכות בית המשפט המחוזי.

בעניין פיצול הסעדים בתביעות קניין רוחני, תלויה ועומדת הצעת חוק לתיקון חוק בתי המשפט,[35] המשקפת את הצימאון לפתרון הולם למצב זה, הגורם לבזבוז אדיר בזמנם של הצדדים ובזמן שיפוטי יקר. חמור מכך, מצב זה פותח פתח מסוכן למתן החלטות שיפוטיות סותרות בתחומי הקניין הרוחני ומדגיש את הצורך בערכאה אחת שתדון בעניינים בתחום זה.

ראוי לציין, כי משרד המשפטים, בהצעת החוק, בחר לתקן את הוראת סעיף 40 לחוק בתי המשפט, ברי לכרוך את הסעדים של צו מניעה ופיצוי כספי בסמכות בית המשפט המחוזי, ולא בסמכות בית משפט השלום. בחירה זו, משקפת את גישת המדינה לכך, שענייני קניין רוחני הנם עניינים של מומחיות מיוחדת ועל כן, ראוי שיידונו בערכאה בעלת סמכות נרחבת יותר. גישה זו מצביעה, אף היא, על הצורך בבית משפט מיוחד בתחום הקניין הרוחני.

 

ד.    ריבוי הערכאות בתחומי הקניין הרוחני:

מלבד בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, גם רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר דן בהליכים משפטיים רבים ומורכבים בתחום הקניין הרוחני. הסמכות לדון בתביעות בתחום זה מסורה לעתים גם לבתי הדין לענייני עבודה, עת מדובר בסכסוך על זכויות קניין רוחני בין עובד למעביד ואף לבתי המשפט לענייני משפחה, עת מדובר בסכסוך בין בני משפחה. בנוסף, קיימים גופים מעין שיפוטיים בתחומי הקניין הרוחני, כגון ארגון האינטרנט הישראלי, המפעיל מוסד בוררות בנוגע לרישומן של כתובות אלקטרוניות בישראל.

על מנת להציג בפניכם את הסרבול והמורכבות הנוגעת לסמכויות השיפוט בתחומי הקניין הרוחני, נסקור להלן את הערכאות המוסמכות לדון בתחום, סמכויותיהן ונעמוד על האנדרלמוסיה הנובעת מריבוי הערכאות הדנות בתחומי הקניין הרוחני.

 

        סמכויות בתי משפט השלום:

במישור האזרחי ניתן להגיש לבתי משפט השלום תביעות כספיות בתחומי הקניין הרוחני שאינן נתונות בסמכות הייחודית של בית המשפט המחוזי. תובענות בתחומי זכויות היוצרים, גניבת עין, סודות מסחריים, סימני מסחר, סימני שירות וסימני מקור נתונים בסמכות בית משפט השלום, אם סכום התביעה הנו עד לסכום הכספי המקסימלי הנתון בסמכות בית משפט השלום, בכפוף לכך שלא נדרש צו למניעת או לכימות ממדי ההפרה.

בחלק מענפי הקניין הרוחני קיימת אפשרות לנקוט בקובלנות פליליות פרטיות, כאשר הסמכות לדון בקובלנות אלו מסורה לערכאות השלום. בהתאם לפקודת סימני המסחר, בעת בירור הליך פלילי הנוגע לביצוע עבירה, שעניינה הפרה מכוונת של זכות בעל סימן המסחר בסימנו, מוסמך בית המשפט להורות;

 "על חלוטם או השמדתם של טובין, של חומרי עטיפה, אריזה או פרסום, ושל גלופות, מטבעות וציוד וחומר אחר להדפסת הסימן או החומרים האחרים שנעברה בהם העבירה."[36]

 

בתחום ההגנה על הקניין הרוחני קבע המחוקק בשורת חוקים סעד מיוחד וספציפי הנוגע לתפיסת מוצרים מפרים ומניעת המשך השימוש בהם. סעד זה מוסמך בית משפט השלום להעניק למדינה כמאשימה, כמו גם לפרט כקובל.

סעד נוסף שמוסמך בית המשפט להוציא מלפניו לאחר הרשעה בעבירה הנוגעת להפרת סימן מסחר רשום, הנו צו למניעת הישנות העבירה, שמשמעו מעין צו מניעה קבוע. סעד זה יכול בית המשפט שישב על המדוכה להעניק, בין במקום העונשים שנקבעו ובין בנוסף עליהם.

סעד זה, המוכר על ידי פקודת סימני המסחר, מרחיב בצורה משמעותית את סמכויותיו של בית משפט הדן בעניינים פליליים שאיננו מוסמך, כעניין שבשגרה, להוציא מלפניו צו מניעה בעל אופי אזרחי. בפסק הדין בעניין "פרומין" עמד בית המשפט המחוזי בתל אביב על הסמכות הייחודית והמיוחדת שמעניקה פקודת סימני המסחר לערכאת השיפוט הפלילית, בפוסקו את הדברים הבאים;

 "אך ברור שבסמכות עונשית מדובר כאן ולא במתן סעד לתובע אזרחי. סמכות זו שבדין הפלילי אין בה כדי להשפיע על הסמכות הרגילה בדיון אזרחי."[37]

 

למדים אנו, כי הסמכות לדון בשורה ארוכה של קובלנות פליליות בתחומי הקניין הרוחני נתונה לבתי משפט השלום. כל זאת, כאשר ייתכן והתביעה הכספית הנגררת והזכות להוציא צו מניעה זמני בנדון, יהיו בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי.

 

        סמכויות בתי המשפט המחוזיים:

כפי שהסברנו בהרחבה לעיל, תביעות רבות בתחום הקניין הרוחני הנן בסמכותו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית.

כמו כן, בעוד חוק הפטנטים מעניק לרשם הפטנטים את הסמכות לפסוק בסוגיות משפטיות כבדות משקל וערך ציבורי, תובענות בגין הפרת פטנט רשום מוגשות, מכוח החוק, לבית המשפט המחוזי בעל סמכות השיפוט המקומית והעניינית.[38] עניין זה מביא אותנו לסקור בהרחבה את סמכויות לשכת הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר.

 

        סמכויות לשכת הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר:

לשכת הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר אמונה על מיסוד זכויות הקניין הרוחני הניתנות לרישום בישראל. הלשכה פועלת לרישום ולשמירת טוהר מרשמי הפטנטים, המדגמים, סימני המסחר, סימני השירות וכינויי המקור. המטלות הפונקציונאליות והשיפוטיות של הלשכה חולשות, לפיכך, על חלק בלתי מבוטל מנכסי הקניין הרוחני בישראל.

הלשכה ממונה על מערכת רישום הפטנטים, המדגמים, סימני המסחר וכינויי המקור בארץ, משמשת כצינור להגשת בקשות בינלאומיות ואחראית על תקינות וטוהר פנקסי הזכויות.

בראש לשכת הפטנטים ניצב רשם הפטנטים. רשם הפטנטים הנו אדם הכשיר להיות שופט בבית משפט מחוזי. רשם הפטנטים ממונה על נוהלי העבודה של הלשכה, על תקינות ההליכים המתנהלים בלשכה, על ניהול מערכת הפטנטים הלאומית ועל הידוק וניהול הקשרים הבינלאומיים בין הלשכה הישראלית ללשכות הבינלאומיות. במסגרת ביצוע תפקידיו, כפוף רשם הפטנטים לחוק הפטנטים ולתקנותיו, ועליו להפעיל את סמכויותיו במסגרת הוראות חוק הפטנטים ותקנותיו.[39]

רשם הפטנטים, בהחלטותיו השיפוטיות והמקצועיות, מכריע בזכויות הקנייניות של בעל הפטנט המבוקש ושל כל גורם שמתנגד לרישום הפטנט המבוקש. החלטותיו השיפוטיות של רשם הפטנטים הנן בגדר כל פסק דין אחר.

העומס הרב המוטל על הגורמים העמלים על בחינת פטנטים ובקשות נוספות לרישום נכסי הקניין הרוחני בלשכת הפטנטים, מונע אפשרות מעשית לבחון בצורה יסודית כל בקשת פטנט. בחינה של פרסומים קודמים הנוטלים את העוקץ מאמצאה שהוגשה לרישום, איננה דבר של מה בכך, והבוחן מצליח להקדיש לה שעות ספורות בלבד. הבחינה האמיתית נעשית, על כן, כאשר מתנהלים הליכי התנגדות או הליכים משפטיים ביחס לאמצאה נשואת בקשת הפטנט.

האינטרס הציבורי הדוגל בהענקת פטנטים לממציאים, תמורת העשרת מאגר המידע הציבורי, איננו מובטח במידה מלאה. לעתים, מוענקים פטנטים חסרי תוקף וגורלם נשאר "תלוי באוויר" עד להכרעה שיפוטית במסגרת תובענת הפרה או עד להכרעה במסגרת הליכי התנגדות.

במסגרת פרשת "אביק" הציג בית המשפט העליון את הקושי הקיים בשיטת רישום הפטנטים, בפוסקו את הדברים הבאים;

 "הבדיקה הנערכת על ידי רשם הפטנטים בשאלה אם האמצאה נשואת בקשת הפטנט ממלאה אחר תנאי החוק איננה יכולה להיות מקום שלא הוגשה התנגדות, בדיקה יסודית או ממצה."[40]

 

הבעיות הטמונות בבחינת בקשות לרישום זכויות קניין רוחני על ידי לשכת הפטנטים בלתי נמנעות, בשל העומס הרב והקשיים המקצועיים הכרוכים בבחינת בקשות אלו. נכון להיום, לשכת הפטנטים איננה מסוגלת לערוך בחינה מעמיקה ויסודית לכל בקשה המוגשת אליה.

רשם הפטנטים איננו מסוגל, בהתחשב במבנה לשכת הפטנטים כיום, לבצע את תפקידיו בצורה היעילה ביותר. העומס העצום המוטל על הלשכה, הצורך של רשם הפטנטים לדאוג הן ליעילות הפונקציונאלית ולניהול האדמיניסטרטיבי והן לתכנים המשפטיים של המערכת והבעייתיות הנוגעת לבחינה מחודשת של החלטות רשם הפטנטים וסגנו, פוגעים אנושות ביכולת התפקוד של לשכת הפטנטים. הקמת בית המשפט לקניין רוחני תשרת, לפיכך, במישרין גם את לשכת הפטנטים והגורמים הניצבים בראשה.

 

        סמכויות בתי הדין לעבודה:

חלק מהסכסוכים בתחום הסודות המסחריים והפטנטים מתעורר בהקשר ליחסי עובד מעביד. העילה במקרה כזה עשויה לצמוח הן כנגד העובד, והן כנגד המעביד, ולהישען על ענפי משפט מגוונים: עילה חוזית, יחסי אמון, עילה נזיקית, עילה קניינית ועילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

 

יעקב מנור, עו"ד

ענת פז, עו"ד

 



אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.

 
 

כתבות נוספות בתחום

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עורך דין.
בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך הדין העוסק בתחום.